על סתגלנות, אהבה ודימיון מודרך. וגם - הצחוק הגדול של היום, ומתכון ל"מרק עוף" בית. וגם מתכון אסור, אבל כל כך טעים שמותר להתגעגע.

                                                       

 מתוך הבלוג notyourmommaskitchen.wordpress.com
(אני קוראת מתכונים כמו שאני קוראת מדע בדיוני. אני מגיעה לסוף וחושבת... טוב. זה לא הולך לקרות (בעולם האמיתי)".

                     BUT I CAN MAKE IT BETTER!

("אבל אעשה משהו יותר טוב!"החזון של הבלוג הזה)

נפלתי על התמונה הזו הבוקר, לחלוטין במקרה, ופרצתי בצחוק.  נהגתי להגיד את זה כשהייתי צעירה,חטובה ומאוהבת בספרי בישול... אבל הבעיה העיקרית שלי היתה  קלוריות.  היום, כשרוב זמני הפנוי מוקדש ל"גיור" של מתכונים טעימים למתכונים מחייכים וטעימים לא פחות... זה כמעט הפך לפזמון חיי.

בשלן "מחייך" הופך לסוג של גאון מתוסכל. ומחולל  ניסים. וגאה ומורווח עד אין סוף.

למה מתוסכל? אם כבר התחלתם, לא צריך להסביר.  90% מהדברים ש"עושים את האוכל טעים" מחוץ לתחום, לפחות בתקופת הניקוי הראשונית. פעם כשלא ידעתי מה לבשל, או סתם רציתי החזר השקעה בטוח,  חזרתי למתכון הצלי האהוב עליי:

צלי הבקר המנצח שאף פעם לא מאכזב. המתכון האבוד - והבריא-  שלא הולך לקרות בעולם המטבח האמיתי בעתיד הנראה לעין.  (הוא עשיר גם באמינים, גם בסליצילאים, וגם בגלוטמטים טבעיים... טעים להפליא, אמרתי)

רכיבים:
  ראש שום (או יותר, לפי הטעם האישי)
שמן זית
פפריקות: פפריקה מתוקה, חריפה, ומעושנת - כ2 כפיות סה''כ
קינמון- 1/3 כפית
כמון - 1/2 כפית. אני שמה 2 כפיות שלמות ולא חצי, אבל אני מתה על כמון. שחקו והחליטו לבד.
כמה פרוסות של פלפל חריף, גם עניין של טעם אישי. כשיש לי פפריקה חריפה טובה אני בד'כ מוותרת על הפלפל.
בצל לבן חריף פרוס-(זה שמוציא דמעות בקילוף) 1 ק''ג
צלי בקר לבישול ארוך-  בערך 2 ק''ג.  אני אוהבת 2 נתחים של "מספר 6" או מספר 8.. גם 5 בסדר.
750 מ''ל יין אדום חזק עם אישיות. אני לא נכנסת לוויכוח אם מותר או לא להשתמש ביין לא הכי משובח לבישולים.  אישי הצבר פעם בצעירותו רצה להרשים איזושהי צרפתייה, ומאז נהיה סנוב של יינות. בשביל לפנק אותו השתמשתי במרלו מייקב טורא ...  בימי הולדת (אבל  קצרתי מחמאות גם עם יין שנקנה כמבצע קופה של הסופר ב25 ש''ח)
2-3  ראשי שומר.
קופסת עגבניות מקולפות גדולה, או קילו אגבניות חצויות.

אופציונאלי- חופן (או 5) פטריות יער
תפוחי אדמה חתוכים וקלופים להכניס לסלו קוקר

בשמן זית מטגנים קלות הרבה שיני שום, כמון, פפריקה מתוקה וחריפה, קצת קינמון ופרוסה דקה או שתיים של פלפל חריף. כשהריח משגע, (זה קורה כשליש שנייה לפני שהכול הופך גרגירים חרוכים ומסריחים שחייבים להעיף לפח),  זורקים בפנים כקילו של בצל פרוס. מטגנים בערך 10 דקות, מעברירים לסיר בישול איטי. ממליחים מפלפלים במידה.

בסיר הראשון מטגנים מכל צדדים צלי בקר "לבישול איטי". המהדרין משרים את הבשר ביין קודם, ומעסים אותו קודם באותם תבלינים שטינגו.  אחרי שהבשר השחים מכל צדדיו מוסיפים גם אותו לסלו קוקר, את המיצים וה"טעים" שנדבקו במחבת שוטפים בעזרת 2 כוסות יין  (DEGLAZE,) שגם אותו מוסיפים לסלו קוקר  עם כמה ראשי שומר חתוכים לשלושה, וקופסת עגבניות משומרות. חופן פתריות יער, עם יש בבית. מכסים, ועושים משהו אחר לפחות 6 שעות עד שמגיעים האורחים וקוצרים מחמאות.

אז זהו. נגמר. המתכון הזה  אמנם לא מכיל אף אחד מחומרי השר''ץ הארורים (הסולפיטים, חומר המשמר של היין,  נעלמים לאחר 15 דקות החתחה), אבל הוא כל כך עשיר בסאליצילאטים, גלוטמאטים ואמינים (אותם חומרים שהם בריאים כשלעצמם אך גורמים תבוגות לחלקנו), שהוא בהחלט לא הולך לקרות במטבחנו בעתיד הקרוב.  אם עוד לא התחלתם את השיטה המלאה, או שכבר סיימתם את השלב הקשה, ונוכחתם שלמזלכם אתם לא מגיבים לאף אחת מלשושת הקטגוריות של המגרים הטבעיים ... אשריכם.  תלכו על זה ותחשבו עלינו תוך כדי נגיסות וזמזומי אושר.  עם תפוחי אדמה מעוכים זה בכלל תענוג.

טוב נסחפתי.

 רציתי לדבר על התחליפים המחייכים של הרכיבים האסורים השכיחים ביותר. 

החדשות הרעות:

• לא את הכל אפשר להתאים (הצלי למעלה למשל... או, הצלי),
• לרוב הטעם לא יוצא ב-ד-י-ו-ק אותו דבר,
• לא חוסכים במלח וסוכר, שגם הם לא חברים של בריאותנו.

החדשות הטובות:

• כן אפשר "לגייר" המון מתכונים, והם באמת טעימים. אורח שלא יודע, לא ירגיש שהמזון שלכם "מוגבל".
• חוסכים המון  כסף בסופר -קונים  אמנם רק מוצרים משובחים, הרבה פחות סוגים של אוכל, ואת מה שמותר הופכים לכל מיני דברים שונים. יוצא, שגם זורקים הרבה פחות.
• ככלל ככל שמוצר ארוז ומעובד, מחיר המזון -האמיתי- שבו מאמיר- על "חטיף גרנולה" ארוז, משלמים על סוכר ושיבולת שועל מחיר לקילו כאילו קניתם סטייק אנגוס טרי.
• אחרי שהשתלטתם על כמה טריקים, ש-ו-ם דבר במטבח לעולם לא נראה מפחיד. אני מלכת המדבר המטבח שאי אפשר לעמוד בפניה!
• אתם יודעים בוודאות שאתם עושים משהו טוב בשבילכם.

והכי הכי חשוב-

• אתם יכולים להינות מהאוכל. באמת. בלי לפחד מהתפרצויות זעם, בלי לפתוח את הכפתור של המכנס כשאף אחד לא מסתכל בגלל הנפיחות הפתאומית.  הילד לא יתחיל להשתולל ותוכלו להתרווח ולאכול בשקט. 

כמה החלפות פשוטות, והמתכון "הסודי" של השפים הצרפתיים לפני שהמציאו את אבקת מרק העוף (יקולל!).

אגב, לא להיסחף אחרי כל האבקות ה"אורגניות" וה"בריאות". בפוסט אחר אסביר איך כולן בעצם גורמות לייצור מוגבר של חומצה גלוטמית חופשית בגוף, ולתופעות קשות.

גבירותיי ורבותיי, הMIREPOIX: (מירפאוה)

קודם כל זה מתכון "מחוייך". המקור קורא לבצל לבן ולא לוף. מה לעשות, שדווקא בלוף ובצל ירוק אין סאליצילאטים. לכן התמונה כאן לא כל כך מייצגת.

 www.cbc.caמקור-

 

האמת? אני לא קוצצת כזה יפה, אלא זורקת את כל הירקות לתוך מעבד המזון.... ולכן אצלי זה נראה יותר ככה:


נקדים ונאמר- זה מתכון בסיס. שווה להכין אותו בכמות יחסית גדולה ולהקפיא קוביות בתבניות המחולקות של הקרחונים. אבל אם חשקה נפשכם בכמות קטנה-
שתי מנות של לוף/בצל ירות
מנה אחת של סלרי (אני אוהבת את העלים הירוקים וקצת שורש סלרי, אך גם מקלות הסלרי עובדות, אם כי פחות ריחניות כאן)
מנה של גזר. עם הגזר אפשר לשחק בין 1/2 מנה (כי בכל זאת, סאליצילאטים), למנה וחצי. אם פחות ממנה יותר נעים להוסיף על כל "כוס" של מנה כפית סוכר או סירופ מוזהב.

אז מה צריכים ?

2 לופים גדולים או כ12 בצלים ירוקים (כ3 כוסות קצוץ)
זר סלרי יפה, או שורש סלרי מקולף וחצי מהעלים שלו  (כ1.5 כוס קצוץ)
בין 3/4 כוס ל2 כוסות גזר קצוץ (אם פחות מכוס, על להוסיף סוכר או סירופ מוזהב).
שמן קנולה
מלח
** המרכיב הסודי שלא חלק מהמירפואה המקורי- 2 שיני שום או קמצוץ זעפרן)

אז מה עושים ?

מטגנים את הכל עד שממש ממש בא לכם לאכול את זה. התערובית מצטמקת, נהיית שקופה למחצה (חלקי הלוף הלבנים) ובוהקת מהשמן מכל צדדי הירקות, אם הוספתם סוכר הוא מתחיל להתקרמל, אם יש מספיק גזר הסוכר שלהם מתחיל להתקרמל. כל פעם שהשמן מתייבש מוסיפים כ2 כפות מים לתערובת (למי שבכל זאת חוסך קלוריות, אחרת תרוצו עם השמן)... לבסוף מוסיפים כ2 כפיות מלח וקמצוץ הזעפרן מושרה במים, נותנים עוד 2 דקות בסיר, טועמים ומוסיפים אם צריך מלח.

משתמשים כבסיס לציר ירקות (רק להוסיף מים), או כקוביות תיבול מוכנות. לפעמים לחלק אני מוסיפה גם שום קצוץ, ואז זה ממש הופך לקוביית "קנור" מוכנה.

כ1/2 כוס מהתערובת במי בישול של הקינואה יניבו מנה טעימה, מחייכת ופשוטה להכנה. משדרגים אותה בקצת סירופ מוזהב או רוטב סמויה, ותמיד אפשר לפזר מעל קשיו מתוק חמוץ...

בתיאבון.