הצגה כללית של השיטה

שלום,

כתבה קצת ארוכה, אך חשובה למי שסובל.

המטרה של הבלוג הזה, היא להגיע לילד הבא שצריך את שיטת החיוכים, לפני שההערכה העצמית שלו תספוג עוד מכה, שיקבל הבחנה של "מחלה" מאיש מקצוע שלא שמע על רגישויות מזון, שהוא יתחיל עם תרופות שאולי הוא לא צריך,

כימיקלים במזון – מה הם עושים לנו, מה אנחנו יכולים לעשות.

1.      מבוא כללי- מה משפיע עלינו, ולמה?

"כימיקלים נמצאים בכל מקום בטבע, לרבות במזון שלנו. חלקם מועילים; לדוגמא, אנחנו צריכים ויטמינים לבריאות טובה, וחומרי הטעם והריח הטבעיים הופכים את פעולת האכילה לכל כך מהנה. מצד השני, צמחים רבים מכילים חומרים שהם רעילים לבני אדם, וכמובן שאנחנו נמנעים מטיפוח אלה כמזון. המזונות העיקריים שאנו אוכלים היום נבחרו על ידי ניסוי וטעייה במשך אלפי שנים, גם בגלל הערך התזונתי שלהם וגם בגלל שרוב האנשים יכולים לאכול מהם בלי לקבל בחילה או לסבול מתוצאות לוואי קשות." (מתוך אתר הRoyal Prince Alfred Hospital שבאוסטרליה. http://www.slhd.nsw.gov.au/RPA/Allergy/default.html)

כולנו נולדים מאוד רגישים לכל החומרים האלו, אבל גם אצל תינוקות הסיבולת שונה מאחד לשני. תינוקות רגישים מגיבים לכימיקאלים שעוברים בחלב האם.

 אם הכל בסדר, חילוף החומרים, מערכות העיכול והעצבים שלנו יתפתחו בצורה תקינה וחזקה שתאפשר לנו להתמודד עם כמויות סבירות של כימיקאלים במזון ובסביבה, אפילו בסביבה עתירת הכימיקאלים של המאה ה21. לא היה בהיסטוריה של העולם מצב שהגוף חשוף לכל כך הרבה חומרים שונים ומלאכותיים. מצד אחד המצב טוב, ומעולם לא האריכו חיים כמו היום. מצד שני, פיצוץ המחלות האוטוטימוניות והאלרגיות בגיל צעיר אומר דרשני. כפי שלפני 100 שנה צרכו בחדוות החדשנות חומרים "מודרניים" רבים שהיום אסורים בגלל שהם הורגים אותנו... טבק ואסבסט, או צבעי מאכל על בסיס נפט (כמעט לא) מעובד הם דוגמאות טובים, השינוי הדרמאטי בין החיטה של 1950 והחיטה של היום היא גם עניין למחקר.  בקיצור, כל מי שמתמודד עם ADHD, אסתמה, ועוד שלל סימפטומים... שווה לו לבדוק את רגישותו למזון/ריחות בסביבתו לפני שהוא רץ לקחת עוד תרופות עשירות בצבעי מאכל וחומרים משמרים, מעבר לכימיקאלים החריפים (והמועילים מאוד בהרבה מקרים).

פעם היה יותר פשוט ? le dejeuner des canotiers, Renoir

כולנו, או כמעט כולנו,  נולדים עם פוטנציאל להתמודד עם כימיקאלים "סבירים"...אבל יש ילדים שאצלם חסינות זו מתפתחת יותר מאוחר, וחשיפה מוגזמת (עבורם) לכימיקאלים בגיל קטן גורמת לשלל צרות . אצל ילדים אלו הרגישות בדרך נעלמת עם הזמן. אצל אחרים... פחות.

העניין כנראה שילוב של תורשה וגורמים סביבתיים - שינוי פתאומי של דיאטה, תגובת למזון או תרופה חדשים או חריפים במיוחד, זיהום ויראלי (לדוגמא, דלקת קיבה ומעיים, מחלת נשיקה) – יכולים לגרום לרגישות מזון יכולה להופיע בכל גיל, ולפעמים לצמיתות.

כפי שאנחנו יודעים "אינסטינקטיבית" לא לתת לתינוקות או לקשישים  מזונות עתירי כימיקלים מלאכותיים, או חריפים, כך גם בוגרים לא תמיד סובלים מזון עשיר, פיקנטי ומתובל , אפילו אם הוא בדרך כלל אינו גורם להשפעות שליליות לאותו אדם. לאור פיצוץ הרגישויות למזון והאלרגיות בעשרות השנים האחרונות, יש עניין רב לכל אחד מאתנו לבדוק את עצמו מדי פעם, אולי בעצם המזון הרגיל שלו "לא עושה לו/לה טוב" יותר.  מדהים איך מרגישים אחרי "חודש ניקוי" כזה, אפילו שלרוב רובנו לא שמים לב ש"משהו לא בסדר".

חשוב להבין, כי הכימיקלים הטבעיים במזונות בריאים רבים יכולים לגרום בעיות באותה מידה לאנשים רגישים כמו אלה 'המלאכותיים' המשמשים כתוספי מזון.

 תגובות אי סבילות למזון או לכימיקאלים אחרים:

תסמיני הרגישות למזון משתנים מאדם לאדם. הנפוצים ביותר הם כאבי ראש, בעיות בסינוסים, כיבים בפה, בחילות, כאבי בטן וגירוי מעי. יש אנשים שמרגישים "מעורפלים", או כאבים דמויי שפעת, בעיות במערכת השתן והמעיים, הפרעות התנהגות (היפראקטיביות, תוקפנות, נהיגה פרועה) .

בעיקר אצל ילדים, יכולים להופיע עצבנות וחוסר מנוחה, החמרות של בעיות התנהגות בבעלי הפרעות במערכת עצבים כגון ADHD (הפרעת קשב וריכוז). 

גם אצל תינוקות יונקים יכולים להופיע סימפוטמים אי-סבילות למזון בשל כימיקלים מהתזונה של האם בחלב אם, וגורמים להתנהגות עצבנית, כאבי בטן, רפלוקס, התקפי בכי ללא סיבה נראית לעין, יציאות רכות/שלשולים/עצירות, אקזמה, אסתמה של העור, תפרחת חיתולים...

2.      אז מה משפיע עלינו?

לדעתי (על סמך המון המון קריאה ולימוד, והסתכלות במאות מקרים) הלא מקצועית, הרגישות לכימיקלים טבעיים נולדה בעיקר בגלל שלושה גורמים, שהם למעשה אחד: הצפת גופנו על ידי כמות כימיקלים הרבה הרבה יותר גדולה ממה שהורגלנו גנטית עד לפני חמישים או מאה שנה.  אנחנו בהתקף.  הגורמים?

lindasepp.wordpress.com

2.1  זיהום אוויר: חשיפת גופנו לזיהום אוויר שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה של האנושות, ברמה שבאזורים מסויימים כבר נולדים ילדים עם מוטציות.  אני לא מדברת רק על מכוניות ותעשייה, שהם משמעותיים, אבל על כל ה"ריחות הטובים" המלאכותיים והמזיקים כגון "מטהרי" (מזהמי) אוויר בכל מיני ניחוחות משונים, בשמי אווירה במלונות היוקרה וחנויות הקניון, בישום חזק באבקות ומרככי כביסה, דאודורנטים בעלי ריח חריף...אפילו הצעצועים מבושמים! ושלא נדבר על "הריח הטוב" של הקרואסן הנאפה מול המאפייה, או של העור בחנות הנעליים.  סביר מאוד שניחוחות אלו נקנו בכסף בבקבוקים קטנים, ומפוזרים באופן מבוקר על מנת לפתות את הקונים.

בשנים האחרונות המודעות ל"מזהמי הבושם" עולה בהתמדה. כך למשל, מי שמבקר ביחידת האלרגיות באותו הRoyal Prince Alfred Hospital שבאוסטרליה מתבקש (באדום באתר שלהם):

"נא להימנע מבושם, אפטר שייב, מי בושם או דאודורנט מבושם ביום ביקורכם, היות ואלו יכולים להשפיע לרעה על הפציאנטים הרגישים."

עשרות בתי ספר ומוסדות ממשל בארה''ב התקינו "מדיניות ללא ריח", ראו למשל את מדיניות המרכז לגהות בעבודה הקנדי: https://www.ccohs.ca/oshanswers/hsprograms/scent_free.html,

 או פשוט תקישו " fragrance free policy" בגוגל...

2.2.   חשיפה דרך העור: שמפו, קרם פנים, קרם שיזוף (הרבה מהם), משחת שיניים בצבעים זוהרים ונצנצים וטעם מנתה חריף כזה ששום צמח לא יגיע אליו... 60% ממה שאנו מורחים על העור נספג לתוך הגוף. אם לוקחים את הפרבנים, SLS, חומרים משמרים בכמויות מטורפות בכל קרם פנים, "בישום עדין" , וצבעי נפט בהם מתהדרים הקרמים האלו.  לדעתי לא פלא שנשים יותר סובלות מגברים מרגישויות יתר. אבל כאמור, זו רק דעתי.

גם כאן יש כיום מספר חברות שמפרסמות מוצרי קוסמטיקה ללא סליצילאטים, פרבנים וכו... עוד לא מצאתי את המוצר המושלם עבורנו, בעיקר כי אני לעצמי פחות מקפידה, ולילדים מכינה לבד משחת שיניים ו"קרם פנים" על בסיס חומרים טבעיים בבית, שאשתף כאן מתישהו.  אבל אשמח מאוד לקבל המלצות על מוצרים שאהבתם.

http://www.healthy-holistic-living.com/

thehistoricfoodie.wordpress.com

2.3 אוכל.  זה הגורם החזק ביותר, והמסובך ביותר.  

או, האוכל.  לא רק שמוסיפים לנו כמויות בלתי סבירות של תוצרי נפט שונים באוכל (צבעי מאכל, משמרים וכו), גם חומרי הטעם והריח, "הטבעיים" והמלאכותיים גם יחד, גורמים לנו המון נזק, מהסיבה שמדובר בחומרים שמגרים תאי מוח, ושהמזון המוכן המתועש מכיל מהם פי 20 בממוצע מאשר המזון הטבעי.  רובנו פשוט לא בנויים להתמודד עם כמויות אלו.  מחקר הראה שהאדם ה"סביר", אפילו זה שאוכל "בריא" פוגש מדי יום בין 19 (לאנשים עם אוכל "בריא") ל30 חומרים כימיים מלאכותיים במזון שלו. כל יום.  בנוסף, הפירות והירקות המודרניים, במיוחד אלו הGMO (מהונדסים גנטית) מכילים כמות הרבה יותר גדולה של סליצילאטים – כי הם שומרים על הפרי/ירק מהתקפות חיצוניות- אמינים וגלוטמטים מאותם פירות וירקות בגרסתם המסורתית.  זכרו, סליצילאטים הם מערכת החיסון וההגנה של הצמח.  

אני לא חושבת שאפשר לחזור לאוכל של המאה ה19 (למרות שיותר ויותר אנשים מקפידים על כך בעולם, וגם בארץ), ואני גם לא כל כך רוצה את זה. אבל המינימום זה להיות מודע למצב, ולאמוד נכון את השפעותיו על גופנו.  אחרת, אין להתפלא מעלייה של מאות אחוזים של מחלות אוטואימוניות (הזבל הזה מתי שהגוף תוקף את עצמו), סרטן (שזה גם סוג של תגובת יתר של הגוף, שגורם לגידול פראי של תאים מסויימים) ואלרגיות שונות ימשיך להופיע כסוג של גזירה משמיים.   לי דווקא עושה שכל שגוף שסבל התקפות חוזרות ונישנות במשך שנים (והתמודד אתם בעזרת תרופות, שזה עוד יותר מאסה של כימיקאלים) יפתח תסמונות מנת יתר.  יש לברך על מצב הרפואה היום. פשוט צריך להשתדל מאוד להזדקק לה כמה שפחות, כי תופעות הלוואי גם עולות יחד עם הכוח של התופעה העיקרית/הריפוי.

2.3.1.      תוספי המזון התעשייתיים- השר''ץ. (משמרים, מריירים, צבעים):

חומרי השר''ץ (חומרים משמרים, צבעי מאכל מלאכותיים ואנאטו, ומשפרי טעם וריח) הם הגורמים לרוב הבעיות.  רשימת החומרים שזוהו באופן מדעי כבעייתיים נמצאת בכמה מקומות באתר הזה, ופשוט תימנעו.  פשוט.

חומרים אלו מזיקים לבריאותנו אפילו אם הם לא גורמים לתגובה מיידית. טוב... זה לא לגמרי נכון. עליתי בכלל על שיטת החיוכים לאחר ששמתי לב לתוצאות הקשות של פסט פוד על הבן הקטן שלי, במיוחד MSG וצבעי מאכל אדום וצהוב, ולאחרונה נמצא שהם אפילו מעודדים התפרצויות של מחלות אוטואימוניות.

2.3.2.      החומרים הטבעיים במזון שגורמים לבעיות: סליצילאטים, אמינים, גלוטמטים

מקור:wellnessmama.com

במקרים מסויימים חשיפה מוגזמת (כל אחד לפי רף הרגישות שלו) לחומרים טבעיים יכולה לגרום לתגובות מאוד חריפות (לכל מי שמתרעם לטובת ה"אוכל הטבעי- כל פטריות ההזיה והרעלים שהרגו בהם מלכים בימי הביניים גם היות טבעיים, אורגניים, וללא GMO). 

היום, כשאפילו מה שצומח על העץ כנראה פותח במעבדות בכמה מקומות שונים בעולם, ניזון על ידי תערובות "מדעיות" ורוסס ממיטב ארסנל הביו-כימאים, על אחת כמה וכמה.

המזונות שלנו שונים מאוד ביניהם בהרכבם הכימי. מתוך החומרים הטבעיים שעלולים לגרום לתגובה אצל אנשים רגישים – שלושה סוגים הם האשמים העיקריים: סליצילטים, אמינים וגלוטמטים –

כימיקלים אלו  נמצאים בסוגי מזון רבים ושונים, ולכן הם אלו הנצרכים בכמות הגדולה ביוטתר בתזונה היומית.

בגדול:

סליצילאטים נמצאים בכמויות גדולות בירקות ופירות ואגוזים
סיווג המזון לפי תכולת הסליצילאטים שלו נמצא למשל כאן


אמינים נמצאים בעיקר בבשר מיושן, דגים לאחר כמה ימים, גבינות קשות, חומץ וירקות מוחמצים, ועוד
סיווג המזון לפי תכולת האמינים שלו נמצא למשל כאן


גלוטמטים הם אותו חומר שמזיק במונוסודיום גלוטמט.  זה חומר טוב וחיוני לגוף... בכמויות מסויימות  כשעוברים אותן הוא יכול לגרום לתופעות קשות עד מסכנות חיים. הוא נמצא  ברמות גבוהות באבוקדו, גבינות חזקות (פרמזן, קממבר, בר ו גבינה), רוטב סויה, רוטב ברביקיו, רוטב שעועית שחור, רוטב עגבניות, מיסו, חלבון סויה,TVP, HVP, תמציות שמרים, דפי סושי וכל דבר הכולל אצות, שמרי בירה, פטריות, שזיפים, קוקוס תירס, ותרד . קשה למצוא רשימה מסודרת של מזונות טבעיים, אך בגדול ככל הלמזון טעם "חזק" ו"אוממי" כך הוא עשיר בגלוטמטים טבעיים.

מה המוצרים הבטוחים?

רשימת הקניות  מפרטת את כל מוצרי המזון שהם נמוכים בכל החומרים הבעייתיים, ושאפשר לאכול ללא חשש.

כל המזונות מחולקים לשלוש קטגוריות: נמוך, בינוני וגבוה בהתאם לכמות הכימיקאלים שהם מכילים.



הפטנט הוא להוריד את המזונות, המכילים את החומרים שגורמים לנו לתגובה.  הצורה הכי בטוחה לעשות זאת הינה דרך "חודש הניקוי":

הכל מוסבר מצויין בספרון הפשוט של בית החולים האוסטראלי שמתמחה ברגישויות מזון:

6.      התמודדות עם רגישות למזון

1.  קודם כל צריך לדעת:

האבחון האמין היחיד, לצערנו, הוא "חודש הניקוי" בו מוציאים מהתזונה את כל האשמים האפשריים (חלק מחמירים אפילו ונמנעים גם מסויה, גלוטן ודברי חלב בתקופה הזו. אנחנו לא עשינו זאת, ונאלצנו להוריד את החלב ולחזור על חלק מהניסויים בשלב מאוחר יותר).

חודש הניקוי (שהרבה פעמים נמשך כשישה שבועות) הוא תהליך לא תמיד פשוט, ומטלטל.  לנו היה מאוד קל, למרות שבכיתי כמעט כל יום מהתסכול של לא לתת לילדים שלי מזונות אהובים ובריאים כביכול, ומהגעגוע לארון התבלינים המפואר שהיה לי. אז למה היה קל?

כי כבר אחרי שבועיים הילדים קמו בבוקר בלי כאב ראש ובלי התפרצויות זעם, כי הציונים בבית הספר נסקו, כי פתאום כל מיני פעילויות שפחדנו מהן (יציאה בטבע, שיעורי בית) הפכו נינוחות ו"רגילות". הכל יחסי. היום על התנהגות כמו של שבוע 3 אני מטילה עונשים קשים.  אבל חזרנו כל כך מרחוק עם הילד, שהשיפור היחסי והמהיר מילא אותנו כוחות תוך כדי. יש לי בתכנון בערך 20 טיוטות של "הכנה לחודש הניקוי" ואשתדל להגיע לפרסום פוסט מייד אחרי הסימפטומים. בגדול, קונים (ואוכלים) רק מה שיש בדף "רשימת הקניות" (לא בנטוי), ומבשלים ללא תבילינים, ללא בישול ארוך, ללא השחמה כמעט. יש כבר המון מתכונים בבלוג למי שרוצה לתרגל (מומלץ).

יש מצב ל"קריז" בשבוע הראשון או השני, (עם התלקחות זמנית של סימפטומים לכמה ימים), אבל צריך להיות מודע לזה ולא לוותר מוקדם מדי.

2.      החזרת המזונות- ה"אתגרים":

ברגע שהסימפטומים התיישבו מרגישים יותר טוב לפחות 7 ימים ברציפות, אתם מוכנים להתחיל "אתגרים" כדי לגלות אילו כימיקלים בתגובות גורם הדיאטה שלך. גם על זה תבוא הרחבה, בגדול מחזירים סוג אחד של מזון באופן מבוקר ובכמויות הולכות וגדלות לכמה ימים, ומחכים לסימפטומים שלא יחזרו.  אם חוזרים הסימפטומים, גם אנחנו חוזרים לשלב הקודם של השיטה, מורידים את המזון הבעייתי עד לשבע ימי שקט. השלב הזה הוא הקשה ביותר, ואצלנו עוד לא הסתיים, גם כי הסיבולת של כל אחד משתנה עם מזג האוויר, הסטרס, וכיו''ב.

3.      חיים עם זה:

לאחר שיודעים פחות או יותר מה הסיבולת של כל אחד לכל אחד מהמזונות הבעייתיים, מתאימים את התפריטים.

אל תתייאש –אפילו אם אתם רגישים מאוד, אפשר לאכול טוב, מגוון וטעים.  לאכול במסעדה זה קצת יותר אתגר אך אפשרי לחלוטין, להתארח בבית מלון דורש תאום מראש עם המטבח.  מניסיון הרבה שפים (הטובים) לוקחים את זה כאתגר קולינרי, ומביאים לשולחנכם מעדנים ממש, תוך התעניינות בשיטה. כך אתם גם יכולים לזכות אנשים אחרים, ואולי למנוע תאונת דרכים או התפרצות עצבים של מישהו אחר...

אי סיבולת למזון לא תמיד נשארת לכל החיים. אפשר בהחלט להגדיל את רמת הסיבולת על ידי הגדלת הכמות והמגוון של מזונות 'נמוכים'  בכימיקאלים למזונות 'מתונים' ובהדרגה במשך מספר שבועות או חודשים, וסופו של דבר לחזור לתזונה הרבה יותר מגוונת. לג'נק פוד אני ממליצה לא לחזור .

מכל מקום, אתם תהיו בשליטה- אם הסימפומים קשים לכם מדי תמיד אפשר לשלוט בהם דרך האוכל, ואם קוביית השוקולד או סוף השבוע של בשרים על האש גוברים בעיניכם, תדעו למה לצפות, וכמה זמן להקצות לחזרה לשגרה. מכל מקום החיים יהיו יפים יותר, בריאים יותר, וטעימים לא פחות.

עד כאן להגיגיי הפעם.   כל מי שרוצה להרחיב מוזמן לשוטט בבלוג, ולבקר באתרים של www.fedup.com.au  ובאתר של בית החולים (שמטפלת גם ברגישויות מזון) ה  Royal Prince Alfred Hospital שבאוסטרליה.

http://www.slhd.nsw.gov.au/RPA/Allergy/default.html

(יבורכו לעולמי עד, הם שינו לנו את החיים).

בריאות שלמה ואוכל טעים ומתאים לכולנו!

אולי יעניין אתכם גם:
למה הילד לפעמים מתנהג כאילו הוא שונא אותי (ואת עצמו?)

כמה סרטים וחשבון פשוט: כן אפשר לשפר?

להוריד רק את השר''ץ או ללכת על כל הקופה?

על רגישות לגלוטמאטים וחומרי ריח, תעשיית ה"מזון הבריא", וחטיפי אנרגיה בריאים עם מתכון מנצח

כשבוע אחרי שהתחלנו את "חודש הניקוי" בביתנו, הלכתי לסופר . עם הילדים.

חטיף גרנולה וקינואה ביתי. לא חיכו שיתקרר מספיק לחתוך כמו שצריך...

לא נשמע דרמטי? רק למי שלא עבר את זה. כשמתחילים להבין מה מוכרים לנו בסופר (הרבה מוצרים, אבל מעט מאוד מזון ראוי לאוצרים שלנו) ומנסים בד בבד לקרוא את כל התוויות, להשוות אותן עם רשימות השר''ץ , רשימת שמות הכיסוי של החומצה הגלוטמית החופשית (MSG, מונודסודיום גלוטמט) וטבלאות הכימיקאלים הטבעיים, ולגמול את הילדים מהמזונות האהובים עד כה שפתאום גילינו שהם לא טובים להם... לא צריך שום אי רחוק להגיע לרמות הסטרס של "הישרדות". הסרט המפגר הזה שהם עונדים על המצח פתאום נראה כמו כלי מצויין לחנוק את יצרני המזון. 

בשלב הראשון של הניקוי, הילדים (ולרוב גם אנחנו) בקריז, ממש כמו של מסוממים בגמילה. הגוף הקטן והרגיש שלהם עובר תהליך דטוקסיפיקציה (ניקוי מרעלים) קשה מאוד, שגם אצל מבוגרים גורם לרגזנות וקשיים. מנגנוני המוח שלהם (עודף הסוכר, הMSG ושות' גורמים לתופעות של התמכרות אמתית ושינויים במנגנוני המוח, ממש כמו סיגריות) זועקים למנת הזבל שהורגלו אליהם...

אפילו כל מיני סוגים של "אוכל בריא" אסורים פתאום, אם כי באופן זמני. הילדים לא מבינים למה אמא התחרפנה ואוסרת עליהם עגבניות, בננות, תפוזים ותותים (שעד לפני שבוע היו בגדר מאכלים בריאים ומעודדים). ובנוסף הם חשים את המשבר שבדרך כלל עובר על ההורים בשלב הזה. יש להתכונן, הגמילה הראשונית מטלטלת (ומכאן החשיבות להתכונן עם המתכונים המחייכים והמפתים בבלוג הזה). 

וזה קשה אפילו אם אכלתם "בריא" קודם...  לא היינו משפחה של ג'נק פוד. פיצה אולי פעם בשבוע, בורקס פעם בחודש, נקניק בטיולים פעמיים בשנה. כל השאר? בריאים אנחנו!  אבל... מי ידע שצריך גם להישמר מה חומרים המשמרים בלחם המלא ובפירות היבשים, מן המלטודקסטרין בגרנולה, מצבעי האנאטו ואחרים בגבינה למריחה וביוגורט.... אפילו ברוטב העגבניות היקר וה"בוטיק" היו צבעי מאכל ומשמרים! ועל כמות הסוכר בדגני הבוקר בכלל חבל לדבר:

בקיצור- בהתחלה לפחות, אל תיקחו את הילדים לסופר. לי לא אמרו את זה, וגם ככה לא היה לי עם מי להשאיר את הקטנים. לכן יצא שא' אהובי, כל גופו הקטן נסער מהזבל שהאכלתי אותו עד כה, ועוד יותר מההתנתקות הפתאומית, נכנס לסופר.

יותר גרוע? נכנס ר-ע-ב לסופר. רעב מגביר את תופעות ההנתהגות, במיוחד אצל המגיבים לגלוטמטים (זה איכשהוא קשור להשתוללות רמות הסוכר בדם).  אסור שהילד יהיה רעב, ואסור שירגיש "בעונש"...
חיפשתי במה לפנק אותו (אנחנו בסופר! אלפי מוצרים מחכים רק לנו!)
למרות שכבר היה שש וקרוב לארוחת הערב.. אז חיפשתי משהו קטן וטעים לקנות לו, ככה שינשנש ויהיה רגוע עד החביתה-עם-שני-מקלות-סלרי-וגבינה-לבנה-ללא-חומר-משמר-. (אז זה עוד היה נדיר).

מה לקנות? דגני בוקר כאמור, OUT.  (אולי שלוה  בלי כלום היה פתרון טוב, אך לא ידעתי אז). כבר הבנתי שבצק ה"פילסבורי" ודומיו במאפייה המקומית מלאים במרגרינה, בחומרים משמרים ובצבעי מאכל. עכשיו, בסוגריים שתרגישו טוב, חדשות מנחמות לכל מי שאופה בבית ולא מבין למה המאפים שלנו לא יוצאים זהובים כמו אלו של המעדניה: כי הם מרמים! 




Ingredients; ... Salt, Potassium Chloride, Xanthan Gum, TBHQ and Citric Acid (preservatives), Yellow 5, Color Added, Red 40 -גם כאן יש צבעי מאכל והTBHQ המפחיד

המאפים התעשייתיים, אפילו אלו בלי ריבה אדומה זוהרת או קרם צהוב כמו ששום מקל וניל לא יהיה בחיים, מכילים צבעי מאכל. נשבעת לכם. תקראו את הרכיבים של בצקים מוכנים לאפיה, או של רוב ה"קרואסנים" הזהובים ו"עוגות של פעם" בקופסאות עם הסבא המחייך, או סיפור משפחת האופים המרגש. לרוב יש שם, מעבר לחומרים המשמרים, צבע מאכל אדום וצהוב, שנקשר כאמור להיפראקטיביות והפרעות התנהגות. וסרטן, בקטנה. וחומרי טעם וריח, שאין לדעת מה יש בהם כי זה סוד מסחרי.

בקיצור, קניתי "גרנולה בר"  בוטיק באריזה מפונפנת  עם תמונות של שדות מוריקים ודגנים טבעיים, ללא שומן טראנס, ללא חומרים משמרים, ללא צבעי מאכל, ללא קוקוס, ללא כלום. למרות שהייתי די חדשה לשיטת החיוכים כבר ידעתי להימנע מדבש (עשיר בסליצילאטים) ומשוקולד (אמינים). קניתי את הסוג היקר באמת. (יותר אפילו מנייצר ואלי (,NATURE VALLEY. ברשימת הרכיבים לא היה שם שום מספר מחשיד, ואילו "חומרי טעם וריח" התהדרו בטבעיותם (לזה יש סיפור אחר).

כלל גדול בצרכנות המודרנית: ככל שיש פחות מרכיבים במוצר "מוכן", כך המוצר יקר יותר. וזה טוב. זה פשוט אומר שהוא לא מלא בכל הזבל הזול. מצד שני מי שמקפיד קונה הרבה פחות "מעובדים" וזבל מוכן, כך שהחשבון הסופי בסופר יוצא יותר זול.

חישבתי באופן מהיר:  אפילו אם אני מכינה את  חטיפים של המתכון הנוכחי עם שיבולת שועל ללא גלוטן, על טהרת המוצרים האורגניים, כולל סירופ המייפל, זה עדיין יוצא מחיר לקילו שהוא חצי מהמחיר של החטיפים המוכנים התעשייתיים (לא היקר שקניתי. שם זה יוצא רבע).

כמו הרבה דברים אחרים בחיים, שיטת החיוכים היא אילוסטרציה למשל הדרך הקצרה שהיא ארוכה.

בקיצור הקטן אכל בתיאבון ובעונג רב חטיף גרנולה יוקרתי, תוך כדי שיטוט בשדרת מרככי הכביסה. אכל שלושה. ותוך בערך 6 דקות היה צריך פיפי דחוף. כמה דחוף? זה כבר מתקשר למה שעושים עם מרככי הכביסה, או כמעט. רצנו. זאת אומרת, דחפתי את העגלה עם הקטנה בפנים בכל הסופר עד שמצאנו את השירותים, דחפנו את דלת האש, ועשינו את כל הפרוצדורה שקשורה בילד לחוץ מאוד עם כפתור "קשה" במכנס ותינוקת עצבנית בשירותים ציבוריים שניקיונם אמנם בסדר, אך לא מספק אותך כהורה, תוך כדי הפצרות שובות לב של "תתאפק עוד קצת".  עבר בשלום (חוץ מהעצבים שלי, אבל מי סופר אותם). הגברת עם החלוק שעומדת בפינת השירותים של הסופר הסתכלה עליי במבט מבין ומלא אחוות אמהות. חיכנו אחת לשניה.

חמש דקות אחרי שביצענו את כל הפרוצדורה בכיוון ההפוך, כולל שטיפת ידיים בסבון וורוד זוהר שמריח כמו חומר לניקוי רצפות מרוכז, וחזרנו למדף מרככי הכביסה, שוב. נורה נדלקה במוחי. צרכים דחופים הם סימן מובהק לתגובה "לא מחייכת", כמו הרטבות לילה אחרי הגיל הסביר, רגישות מוגזמת לאור ולרעש, מישוש ואכילת שרוולים, חריקות שיניים, " צעקות מלחמה" שחוזרות על עצמן, ועוד.  טוב, אמרתי, זה תהליך הניקוי, רק ביש מזל שזה תפס אותנו בסופר.

בפעם השלישית שרצנו לשירותים (ונכנסתי אתו לעזור להוריד את המכנס עם הכפתור הקשה לפני שענייני מרככי הכביסה יהפכו אקוטיים ממש), הגברת עם החלוק של הסופר כבר הסתכלה עלינו באופן מוזר. היא לא נהיתה יותר ידידותית כשהזאטוט החל מגדף אותי ואת אחותו מתוך התא (כבר יצאתי והמתנתי מהצד השני של הדלת, תוך דאגה עמומה מכך שמבשם האוויר האוטומטי פולט כל שתי דקות כמות קטלנית של חומרי ריח כימיים לאוויר, המשתלבים יפה עם ריחה החריף-פרחוני של שלולית הסבון הזוהר ליד הכיור).

יש בוודאי מצבים יותר גרועים מאשר המבט של אחראית השירותים בסופר, כשילד זועק לך מבעד לדלת  פנינים כגון "לכי אישה זרה, לא רוצה שתיכנסי אתי לתא השרותים. לא רוצה שתורידי לי מכנסיים. אותך לאבא שלי. לא רוצה שתיקחי אותי יותר"...

אולי היא דיווחה עליי למישהו, אבל בטח כשראו את התנהגות הילד לאחר מכן, עד שיצאנו סוף סוף בעיצומו של התקף עצבים, הגיעו למסקנה שאף אחד לא יחטוף אחד כזה.  (ברצינות, עד היום אני ברגשות מעורבים, כי ברור היה שהילד במצוקה. אולי היו צריכים לדווח...)

התופעה חרגה באופן מובהק מתסמיני "קריז" רגילים.  חשדתי שמדובר בתגובה מיידית לחשיפה כימית כלשהי (מניסיוני במבט לאחור, "פיפי דחוף" ורגישות פתאומית לאור מופיעים ממש מהר, ואחר כך באים והולכים למשך כמה ימים. אבל אולי אצלכם זה שונה).  פתחתי את הספר FEDUP  שוב, בפרק שמדבר על ריחות וNONFOOD , ומהטלפון שלפתי את רשימת החומרים המסוכנים מעבר לשר''ץ (מכילי הגלוטמטים).

חטיף היוקרה מכיל, מעבר לכמות סוכר (קנים, אלא מה) מטורפת, מלטודקסטרין ולתת שעורה, שהם שני שמות כיסוי לחומצה גלוטמית חופשית (כמו מונוסודיום גלוטמט), סירופ תירס עשיר בגלוקוז (אותו סיפור), ואנטיאוקסידנטים BHA ,TBHQ וBHT בשמנים. בצירוף עם הריחות הכימיים של חומרי הכביסה ושל מבשמי האוויר, טמנתי לילד מלכודת כימית שכמעט אי אפשר להתחמק ממנה, ושנינו נפלנו בה.

מה יש ללמוד מהסיפור הזה?

1. יש להישמר מכל "בני הדודים" של המנוסודיום גלוטמט, אפילו שהם מוצגים כחומרים בריאים - מלטודקסטרין אפילו "מומלץ" על ידי רופאים מסויימים כתחליף סוכר לחולי סכרת, למרות שהוא בעצם גורם לפיק של אינסולין. ולתת שעורה אמנם טבעי ומשמש להכנת בירה בתהליך המסורתי, אך משחרר כמות גדולה של חומצה גלוטמית חופשית למוח. למה? החומצה הגלוטמית החופשית גורמת לתחושה של "טעים" באופן מלאכותי, (לכן לדעתי מוסיפים את לתת השעורה לכמעט כל החטיפים, כי השפעתו על הקמח די זניחה),  והיא מגרה את תאי העצב לפעמים עד כדי פיצוצם ומותם. 

בתכלס, אף אחד לא מקשר שתייה מרובה של בירה עם IQ  גבוה, כשחושבים על זה.

2. הילדים (והמבוגרים) הרגישים לשר''ץ, לסאליצילאטים, לאמינים או לגלוטמטים מגיבים גם לריחות הכימיים של מרככי הכביסה , דפי הבישום של המייבש, ומבשמי האוויר שפורחים תחת כל עץ רענן מקום סגור שלא יריח כמו עץ רענן אמתי מה שלא תעשו. לפחות אל תרעילו את עצמכם במבשמי האוויר האלו. למה? כי הריחות המלאכותיים האלו מכילים חומרים דומים מאוד לסאליצילאטים, לאמינים וגם לגלוטמטים (תלוי איזה ריח), רק יותר גרוע: הם נשאבים דרך האף ומגיעים ישר למוח וגורמים שם לנזקים. וגם לקינוח, מחקרים אחרונים קישרו בין חומרים אלו למקרים של סרטן.   אם אתם כמהים לריח טוב, חכו עד שכל הבית עבר את מבחן הסאליצילאטים, ותבשלו על אש קטנה מקל קינמות ו/או חצי לימון או חצי תפוז.

3. כמו שהגברת DENGATE SUE כותבת בספרה ובאתר http://fedup.com.au/, על סמך אלפים של מקרים שהיא בחנה, יש כנראה אפקט סינרגי בין הכימיקאלים השונים . ראו למשל את מחקר סאוטהמפטון מ2007 ((the Southampton study 2007 -2003

זאת אומרת, שחשיפה לכמה כימיקאלים בסמיכות זמן גורמת לתגובה יותר חמורה מסך החשיפות היחידות.

מתוך אתר FEDUP

4. תשמרו על הילדים מכמה שיותר חשיפה לכימיקאלים, במיוחד בתקופת הניקוי הראשונית.  זה כולל שמפו זוהר, משחות שיניים בצבעים וטעמים, מבשמי אוויר מלאכותיים, והריחות הכימיים בחנויות הקניון. האתר FEDUP  מפרסם בניוזלטר האחרון שלו תמונה של פעוט חמוד עם כתם כחול על המצח כדוגמה היה מחבל חמאס שמתפלל לפני פיגוע התאבדות.  שטף הדם נגרם אכן מדפיקה מרובה וחוזרת של הראש בקיר, ויש גם מרכיב של התנהגות התאבדותית. אבל התינוקי האוסטרלי לא התפלל בכיוון מכה ולא רצה לפגוע בחפים מפשע (חוץ מעצמו).  הוא הגיב לצבע (טבעי) אנאטו. יש המון סיפורים על ילדים שמגיבים בדפיקות ראש (head banging ) לאמבטייות קצף עם צבעים משגעים- האדום הוא האשם הנפוץ ביותר- וריחות משקרים, בהתקפי זעם והתנהגויות דמוי-אבדניות, כולל דפיקת ראש בקיר/רצפה.  תועדו כבר אלפי ילדים.

5. אל תשתמשו במרככי כביסה ודפי בישום במייבש. חומץ לבן פשוט, באותה כמות כמו מרכך הכביסה, עושה את אותה עבודה של ריכוך המים. אם חייבים ריח, תוסיפו לו כמה טיפות של שמן אתרי מרוכז, למרות שגם אלו עשירים בסאליצילאטים.

6.תכינו את החטיפים בבית. אלו טעימים, בריאים ולא יגרמו לילד תגובות ביזאריות.  גם אתם תיוושעו מהתקפי חרדה על מה קרה לילד.

וסוף סוף...החטיף:

חטיף כזה וכוס יוגורט על הבוקר (אנחנו אוהבים את יוגורט העיזים האורגני לשתיה של גבעות עולם) פותרים את דאגת "מה יוכלו לפני בית הספר. והכי טוב, הילד לא יתלונן אם תדחפו עוד אחד לקופסת האוכל או לכיס של הילקוט. החטיפים לא "מפונפנים", אבל בכך החן שלהם, שהם נותנים תחושה של הבית הקטן בערבה (מלבד הקינואה, אבל אפשר להחליפה בדוחן).

מה שכן, הסטוק במקפיא אוזל כל כמה ימים.

המתכון-

חטיפי בריאות אמיתיים - גרנולה, קינואה, מייפל ופירות יבשים. ארוחת בוקר על הדרך...

Type text or a website address or translate a document.

Cancel

חטיףחח חטיף גרנולה וקינואה ממרכיבים טבעיים. ללא סוכר, ללא גלוטן, FAILSAFE, מחייך, פרווה, ללא לקטוז, וטעים ומשביע מאוד.


מה צריכים?

1.5 כוס שיבולת שועל (לא מהיר הכנה) אפשר ללא גלוטן.
1 כוס קינואה לאחר השריה של לפחות חצי שעה במים.

1 כוס חמאת קשיו ביתית (טוחנים כוס קשיו ושליש כוס מים בבלנדר אחרי השרית הקשיו לכמה שעות במים. אם יש לכם בלנדר עוצמתי מספיק אפשר לוותר על ההשריה). זה יוצא כמעט כוס וחצי, תשמרו כוס לנשנושים
1/8 כפית מלח (השתדלו מלח ים אפור).

3/4 כוס סירופ מייפל טהור (אני מעדיפה GRADE B בגלל טעמו העשיר יותר, יש שסוברים שהוא גם יותר עשיר בברזל).

ביצה גדולה.

1/2 כפית וניל או 3 ס''מ של מקל וניל.אם משתמשים במקל טוחנים אותו דק, למשל עם הקשיו.

4 כפות שמן קנולה

אופציות:

תוספות:

·         1/4 כוס שבבי שוקולד כהה (למי שהוכיח עמידות לאמינים, לא לתקופת הניקוי), או:

·         1/4 כוס שבבי חרובים (אני מרסקת חפיסת "שוקולד חרובים" לצ'פס. זהירות למי שרגיש ללקטוז, רוב ה"שוקולד חרובים" חלביים)

·         1/2 שקית תפוחונים (באריזה הירוקה).התפוחים אמנם מקולפים וללא חומרים משמרים, אך מכילים סאליצילאטים בכמות בינונית. לא לתקופת הניקוי.

·         פלחי אגס מקולף, מיובשים בתנור במשך שעה בחום 100 מעלות.

·         חצי כוס סוכר דמררה.

·         1/4 שברי קשיו מומלחים  או מומתקים/מקורמלים ( 2כוסות קשיו טבעי, 20-25 דקות בתנור בינוני לאחר השריה בכוס מים עם כפית מלח, או כוס מים עם 3 כפות סוכר). שופכים את המים על הקשיו בתחילת האפייה, ולאחר שהתאדו מערבבים כל כמה דקות ששום אגוז לא ייחרך. הקשיו מוכן כשצבעו זהוב בהיר מאוד (אחרת נוצרים אמינים).

החלפות

·         המתכון הזה לא ממש מתוק. אם אוהבים  טעם יותר מתוק, אפשר להגדיל את כמות הסירופ ל1.5 כוס (ולהוסיף 6 כפות שיבולת שועל נוספות) או להוסיף 1/2 כוס סירופ מוזהב, או 1/2 כוס סוכר דמררה.

·         אפשר להחליף חמאת הקשיו בכל אגוז אחר(לא בתקופת הניקוי, ולאחר בדיקה הסיבולת שלכם. כל האגוזים האחרים מכילים סאליצילאטים, ורובם גם אמינים). אגוזי לוז ופקאן בינוניים בסליצילאטים, כל השאר גבוה עד גבוה מאוד.

·         ניתן להחליף את שמן הקנולה בשמן זית (לא בתקופת הניקוי, ולאחר בדיקת רגישות לסאליצילאטים)

·         במקום הביצים- כף זרעי צ'יה – מכיל סאליצילאטים ואמינים.

מה עושים?

1.      מחממים תנור ל -260 מעלות צלסיוס.

2.      מבשלים חצי כוס קינואה במים, כמו שמבשלים אורז. אפשר כבר לבשל כמות גדולה לארוחת צהריים, ולקחת מזה חצי כוס לפני בישול, וחצי כוס אחרי הבישול.

3.      מפזרים את שיבולת השועל ואת הקינואה הלא מבושלת, המסוננת היטב, על תבנית אפייה גדולה באופן שווה. ברגע שהתנור חם, קולים את שיבולת שועל ואת הקינואה במשך 10 עד 15 דקות. אני אוהבת לשים את הקינואה קודם ולאחר כ6-7 דקות להוסיף את שיבולת השועל. מערבבים מדי פעם שהקלייה תהיה אחידה. מוציאים כשמתחילים לתפוס צבע זהוב.  ביננו, כבר דילגתי על השלב הזה ויצא בסדר גמור, אבל תחליטו אתם.

4.      מוציאים ומורידים את חום התנור ל170 מעלות.

5.      שופכים את שיבולת השועל ואת הקינואה לקערה בינונית או למיקסר ומערבבים עם הביצה, חמאת הקשיו, מלח הים, סירופ המייפל, הוניל והשמן. מערבבים עד לקבלת התערובת חלקה.  זהירות- מי שמשתמש בבלנדר חזק- מצאתי פעם את עצמי עם בלילה... פשוט הוספתי 2 ביצים ואבקת אפייה ויצא עוגה בחושה לא רעה בכלל. במיוחד עם שארות חמאת הקשיו-מייפל כציפוי...

6.      מוסיפים את התוספות שבחרתם.

7.      מרפדים את תבנית עוגה מלבנית (בערך בגודל של תבנית אלומניום) בנייר אפייה.

8.      יוצקים את התערובת ומחליקים באופן שווה, ולאחר מכן לוחצים כלפי מטה. צריך להתקבל עובי של כ2 ס''מ.

9.      אופים 15-20 דקות (לפי התנור שלכם) ,עד שהתערובת מזהיבה ונהית "קפיצית".

10. מוציאים, מקררים, חותכים לכמות ולגודל הרצוי, ועוטפים כל חטיף שלא נאכל מייד בנייר אלומיניום אישי. נשמר כ3 ימים במקרר,במקפיא יותר.

בתאבון, ובעיקר לבריאות!