כשבוע אחרי שהתחלנו את "חודש הניקוי"
בביתנו, הלכתי לסופר . עם הילדים.
 |
| חטיף גרנולה וקינואה ביתי. לא חיכו שיתקרר מספיק לחתוך כמו שצריך... |
לא נשמע דרמטי? רק למי שלא עבר את זה. כשמתחילים
להבין מה מוכרים לנו בסופר (הרבה מוצרים, אבל מעט מאוד מזון ראוי לאוצרים שלנו)
ומנסים בד בבד לקרוא את כל התוויות, להשוות אותן עם רשימות השר''ץ , רשימת שמות הכיסוי של החומצה הגלוטמית החופשית (MSG, מונודסודיום גלוטמט) וטבלאות
הכימיקאלים הטבעיים, ולגמול את הילדים מהמזונות האהובים עד כה שפתאום גילינו שהם
לא טובים להם... לא צריך שום אי רחוק להגיע לרמות הסטרס של "הישרדות". הסרט
המפגר הזה שהם עונדים על המצח פתאום נראה כמו כלי מצויין לחנוק את יצרני המזון.
בשלב הראשון של הניקוי, הילדים (ולרוב גם אנחנו) בקריז,
ממש כמו של מסוממים בגמילה. הגוף הקטן והרגיש שלהם עובר תהליך דטוקסיפיקציה (ניקוי מרעלים) קשה מאוד, שגם
אצל מבוגרים גורם לרגזנות וקשיים. מנגנוני המוח שלהם (עודף הסוכר, הMSG ושות'
גורמים לתופעות של התמכרות אמתית ושינויים במנגנוני המוח, ממש כמו סיגריות) זועקים
למנת הזבל שהורגלו אליהם...
אפילו כל מיני סוגים של "אוכל בריא"
אסורים פתאום, אם כי באופן זמני. הילדים לא מבינים למה אמא התחרפנה ואוסרת עליהם
עגבניות, בננות, תפוזים ותותים (שעד לפני שבוע היו בגדר מאכלים בריאים ומעודדים).
ובנוסף הם חשים את המשבר שבדרך כלל עובר על ההורים בשלב הזה. יש להתכונן, הגמילה
הראשונית מטלטלת (ומכאן החשיבות להתכונן עם המתכונים המחייכים והמפתים בבלוג
הזה).
וזה קשה אפילו אם אכלתם "בריא" קודם... לא היינו משפחה של ג'נק פוד.
פיצה אולי פעם בשבוע, בורקס פעם בחודש, נקניק בטיולים פעמיים בשנה. כל השאר? בריאים אנחנו! אבל... מי ידע שצריך גם להישמר מה חומרים המשמרים בלחם המלא ובפירות
היבשים, מן המלטודקסטרין בגרנולה, מצבעי האנאטו ואחרים בגבינה למריחה וביוגורט....
אפילו ברוטב העגבניות היקר וה"בוטיק" היו צבעי מאכל ומשמרים! ועל כמות הסוכר בדגני
הבוקר בכלל חבל לדבר:
בקיצור- בהתחלה לפחות, אל תיקחו את הילדים לסופר.
לי לא אמרו את זה, וגם ככה לא היה לי עם מי להשאיר את הקטנים. לכן יצא שא' אהובי,
כל גופו הקטן נסער מהזבל שהאכלתי אותו עד כה, ועוד יותר מההתנתקות הפתאומית, נכנס
לסופר.
יותר גרוע? נכנס ר-ע-ב לסופר. רעב מגביר את תופעות ההנתהגות, במיוחד אצל המגיבים לגלוטמטים (זה איכשהוא קשור להשתוללות רמות הסוכר בדם). אסור שהילד יהיה רעב, ואסור שירגיש "בעונש"...
חיפשתי במה לפנק אותו
(אנחנו בסופר! אלפי מוצרים מחכים רק לנו!)
למרות שכבר היה שש וקרוב לארוחת הערב..
אז חיפשתי משהו קטן וטעים לקנות לו, ככה שינשנש ויהיה רגוע עד
החביתה-עם-שני-מקלות-סלרי-וגבינה-לבנה-ללא-חומר-משמר-. (אז זה עוד היה נדיר).
מה לקנות? דגני בוקר כאמור, OUT. (אולי שלוה בלי כלום היה פתרון טוב, אך לא ידעתי אז). כבר הבנתי שבצק ה"פילסבורי" ודומיו
במאפייה המקומית מלאים במרגרינה, בחומרים משמרים ובצבעי מאכל. עכשיו, בסוגריים
שתרגישו טוב, חדשות מנחמות לכל מי שאופה בבית ולא מבין למה המאפים שלנו לא יוצאים
זהובים כמו אלו של המעדניה: כי הם מרמים!
 |
| Ingredients; ... Salt, Potassium Chloride, Xanthan Gum, TBHQ and Citric Acid (preservatives), Yellow 5, Color Added, Red 40 -גם כאן יש צבעי מאכל והTBHQ המפחיד |
המאפים התעשייתיים, אפילו אלו בלי ריבה אדומה
זוהרת או קרם צהוב כמו ששום מקל וניל לא יהיה בחיים, מכילים צבעי מאכל.
נשבעת לכם. תקראו את הרכיבים של בצקים מוכנים לאפיה, או של רוב ה"קרואסנים"
הזהובים ו"עוגות של פעם" בקופסאות עם הסבא המחייך, או סיפור משפחת
האופים המרגש. לרוב יש שם, מעבר לחומרים המשמרים, צבע מאכל אדום וצהוב, שנקשר
כאמור להיפראקטיביות והפרעות התנהגות. וסרטן, בקטנה. וחומרי טעם וריח, שאין לדעת מה יש בהם כי זה סוד מסחרי.
בקיצור, קניתי "גרנולה בר" בוטיק באריזה מפונפנת עם תמונות
של שדות מוריקים ודגנים טבעיים, ללא שומן טראנס, ללא חומרים משמרים, ללא צבעי
מאכל, ללא קוקוס, ללא כלום. למרות שהייתי די חדשה לשיטת החיוכים כבר ידעתי להימנע
מדבש (עשיר בסליצילאטים) ומשוקולד (אמינים). קניתי את הסוג היקר באמת. (יותר אפילו
מנייצר ואלי (,NATURE VALLEY. ברשימת הרכיבים לא היה שם שום מספר מחשיד, ואילו "חומרי טעם
וריח" התהדרו בטבעיותם (לזה יש סיפור אחר).
כלל גדול בצרכנות המודרנית: ככל שיש פחות מרכיבים
במוצר "מוכן", כך המוצר יקר יותר. וזה טוב. זה פשוט אומר שהוא לא מלא
בכל הזבל הזול. מצד שני מי שמקפיד קונה הרבה פחות "מעובדים" וזבל מוכן,
כך שהחשבון הסופי בסופר יוצא יותר זול.
חישבתי באופן מהיר: אפילו אם אני מכינה את חטיפים של המתכון הנוכחי עם שיבולת שועל ללא
גלוטן, על טהרת המוצרים האורגניים, כולל סירופ המייפל, זה עדיין יוצא מחיר לקילו
שהוא חצי מהמחיר של החטיפים המוכנים התעשייתיים (לא היקר שקניתי. שם זה יוצא רבע).
כמו הרבה דברים אחרים בחיים, שיטת החיוכים היא
אילוסטרציה למשל הדרך הקצרה שהיא ארוכה.
בקיצור הקטן אכל בתיאבון ובעונג רב חטיף גרנולה
יוקרתי, תוך כדי שיטוט בשדרת מרככי הכביסה. אכל שלושה. ותוך בערך 6 דקות היה צריך
פיפי דחוף. כמה דחוף? זה כבר מתקשר למה שעושים עם מרככי הכביסה, או כמעט. רצנו. זאת
אומרת, דחפתי את העגלה עם הקטנה בפנים בכל הסופר עד שמצאנו את השירותים, דחפנו את
דלת האש, ועשינו את כל הפרוצדורה שקשורה בילד לחוץ מאוד עם כפתור "קשה"
במכנס ותינוקת עצבנית בשירותים ציבוריים שניקיונם אמנם בסדר, אך לא מספק אותך
כהורה, תוך כדי הפצרות שובות לב של "תתאפק עוד קצת". עבר בשלום (חוץ מהעצבים שלי, אבל מי סופר
אותם). הגברת עם החלוק שעומדת בפינת השירותים של הסופר הסתכלה עליי במבט מבין ומלא אחוות אמהות. חיכנו אחת לשניה.
חמש דקות אחרי שביצענו את כל הפרוצדורה בכיוון
ההפוך, כולל שטיפת ידיים בסבון וורוד זוהר שמריח כמו חומר לניקוי רצפות מרוכז,
וחזרנו למדף מרככי הכביסה, שוב. נורה נדלקה במוחי. צרכים דחופים הם סימן מובהק
לתגובה "לא מחייכת", כמו הרטבות לילה אחרי הגיל הסביר, רגישות מוגזמת
לאור ולרעש, מישוש ואכילת שרוולים, חריקות שיניים, " צעקות מלחמה"
שחוזרות על עצמן, ועוד. טוב, אמרתי, זה
תהליך הניקוי, רק ביש מזל שזה תפס אותנו בסופר.
בפעם השלישית שרצנו לשירותים (ונכנסתי אתו לעזור
להוריד את המכנס עם הכפתור הקשה לפני שענייני מרככי הכביסה יהפכו אקוטיים ממש),
הגברת עם החלוק של הסופר כבר
הסתכלה עלינו באופן מוזר. היא לא נהיתה יותר ידידותית כשהזאטוט החל מגדף אותי ואת
אחותו מתוך התא (כבר יצאתי והמתנתי מהצד השני של הדלת, תוך דאגה עמומה מכך שמבשם
האוויר האוטומטי פולט כל שתי דקות כמות קטלנית של חומרי ריח כימיים לאוויר,
המשתלבים יפה עם ריחה החריף-פרחוני של שלולית הסבון הזוהר ליד הכיור).
יש בוודאי מצבים יותר גרועים מאשר המבט של אחראית
השירותים בסופר, כשילד זועק לך מבעד לדלת
פנינים כגון "לכי אישה זרה, לא רוצה שתיכנסי אתי לתא השרותים. לא רוצה
שתורידי לי מכנסיים. אותך לאבא שלי. לא רוצה שתיקחי אותי יותר"...
אולי היא דיווחה עליי למישהו, אבל בטח כשראו את
התנהגות הילד לאחר מכן, עד שיצאנו סוף סוף בעיצומו של התקף עצבים, הגיעו למסקנה שאף אחד לא יחטוף אחד כזה. (ברצינות, עד היום אני ברגשות מעורבים, כי ברור
היה שהילד במצוקה. אולי היו צריכים לדווח...)
התופעה חרגה באופן מובהק מתסמיני "קריז"
רגילים. חשדתי שמדובר בתגובה מיידית לחשיפה כימית כלשהי (מניסיוני במבט לאחור, "פיפי
דחוף" ורגישות פתאומית לאור מופיעים ממש מהר, ואחר כך באים והולכים למשך כמה
ימים. אבל אולי אצלכם זה שונה). פתחתי את
הספר FEDUP שוב, בפרק שמדבר על ריחות וNONFOOD ,
ומהטלפון שלפתי את רשימת החומרים המסוכנים מעבר לשר''ץ (מכילי הגלוטמטים).
חטיף היוקרה מכיל, מעבר לכמות סוכר (קנים, אלא
מה) מטורפת, מלטודקסטרין ולתת שעורה, שהם שני שמות כיסוי לחומצה גלוטמית חופשית
(כמו מונוסודיום גלוטמט), סירופ תירס עשיר בגלוקוז (אותו סיפור), ואנטיאוקסידנטים BHA ,TBHQ וBHT
בשמנים. בצירוף עם הריחות הכימיים של חומרי הכביסה ושל מבשמי האוויר, טמנתי לילד
מלכודת כימית שכמעט אי אפשר להתחמק ממנה, ושנינו נפלנו בה.
מה יש ללמוד מהסיפור הזה?
1. יש להישמר מכל "בני הדודים" של
המנוסודיום גלוטמט, אפילו שהם מוצגים כחומרים בריאים - מלטודקסטרין אפילו
"מומלץ" על ידי רופאים מסויימים כתחליף סוכר לחולי סכרת, למרות שהוא
בעצם גורם לפיק של אינסולין. ולתת שעורה אמנם טבעי ומשמש להכנת בירה בתהליך
המסורתי, אך משחרר כמות גדולה של חומצה גלוטמית חופשית למוח. למה? החומצה הגלוטמית החופשית גורמת לתחושה של "טעים" באופן מלאכותי, (לכן לדעתי מוסיפים את לתת השעורה לכמעט כל החטיפים, כי השפעתו על הקמח די זניחה), והיא מגרה את תאי העצב
לפעמים עד כדי פיצוצם ומותם.
בתכלס, אף אחד לא
מקשר שתייה מרובה של בירה עם IQ גבוה, כשחושבים על זה.
2. הילדים (והמבוגרים) הרגישים לשר''ץ, לסאליצילאטים,
לאמינים או לגלוטמטים מגיבים גם לריחות הכימיים של מרככי הכביסה , דפי הבישום של
המייבש, ומבשמי האוויר שפורחים תחת כל עץ רענן מקום סגור שלא יריח כמו עץ
רענן אמתי מה שלא תעשו. לפחות אל תרעילו את עצמכם במבשמי האוויר האלו. למה? כי
הריחות המלאכותיים האלו מכילים חומרים דומים מאוד לסאליצילאטים, לאמינים וגם
לגלוטמטים (תלוי איזה ריח), רק יותר גרוע: הם נשאבים דרך האף ומגיעים ישר למוח
וגורמים שם לנזקים. וגם לקינוח, מחקרים אחרונים קישרו בין חומרים אלו למקרים של
סרטן. אם אתם כמהים לריח טוב, חכו עד שכל הבית עבר את מבחן הסאליצילאטים, ותבשלו על אש קטנה מקל קינמות ו/או חצי לימון או חצי תפוז.
3. כמו שהגברת DENGATE SUE כותבת בספרה ובאתר http://fedup.com.au/, על סמך אלפים של מקרים שהיא בחנה, יש כנראה אפקט סינרגי בין
הכימיקאלים השונים . ראו למשל את מחקר סאוטהמפטון מ2007 ((the Southampton
study 2007 -2003
זאת אומרת, שחשיפה לכמה כימיקאלים בסמיכות זמן גורמת
לתגובה יותר חמורה מסך החשיפות היחידות.
 |
| מתוך אתר FEDUP |
4. תשמרו על הילדים מכמה שיותר חשיפה לכימיקאלים,
במיוחד בתקופת הניקוי הראשונית. זה כולל
שמפו זוהר, משחות שיניים בצבעים וטעמים, מבשמי אוויר מלאכותיים, והריחות הכימיים
בחנויות הקניון. האתר FEDUP מפרסם בניוזלטר האחרון שלו תמונה של פעוט חמוד עם כתם כחול על המצח כדוגמה היה מחבל חמאס שמתפלל לפני פיגוע התאבדות. שטף הדם נגרם אכן מדפיקה מרובה וחוזרת של הראש בקיר, ויש גם מרכיב של התנהגות התאבדותית. אבל התינוקי האוסטרלי לא התפלל בכיוון מכה ולא רצה לפגוע בחפים מפשע (חוץ מעצמו). הוא הגיב לצבע (טבעי) אנאטו. יש המון סיפורים על ילדים שמגיבים בדפיקות ראש (head banging ) לאמבטייות קצף עם צבעים משגעים- האדום הוא האשם הנפוץ ביותר- וריחות משקרים, בהתקפי זעם והתנהגויות דמוי-אבדניות, כולל דפיקת ראש בקיר/רצפה. תועדו כבר אלפי ילדים.
5. אל תשתמשו במרככי כביסה ודפי בישום במייבש. חומץ לבן פשוט, באותה כמות כמו מרכך הכביסה, עושה את אותה עבודה של ריכוך המים. אם חייבים ריח, תוסיפו לו כמה טיפות של שמן אתרי מרוכז, למרות שגם אלו עשירים בסאליצילאטים.
6.תכינו את החטיפים בבית. אלו טעימים, בריאים
ולא יגרמו לילד תגובות ביזאריות. גם אתם
תיוושעו מהתקפי חרדה על מה קרה לילד.
חטיף כזה וכוס יוגורט על הבוקר (אנחנו אוהבים את
יוגורט העיזים האורגני לשתיה של גבעות עולם) פותרים את דאגת "מה יוכלו לפני
בית הספר. והכי טוב, הילד לא יתלונן אם תדחפו עוד אחד לקופסת האוכל או לכיס של
הילקוט. החטיפים לא "מפונפנים", אבל בכך החן שלהם, שהם נותנים תחושה של
הבית הקטן בערבה (מלבד הקינואה, אבל אפשר להחליפה בדוחן).
מה שכן, הסטוק במקפיא אוזל כל כמה ימים.
המתכון-
חטיפי בריאות אמיתיים -
גרנולה, קינואה, מייפל ופירות יבשים. ארוחת בוקר על הדרך...
חטיףחח חטיף גרנולה וקינואה
ממרכיבים טבעיים. ללא סוכר, ללא גלוטן, FAILSAFE,
מחייך, פרווה, ללא לקטוז, וטעים ומשביע מאוד.
מה צריכים?
1.5 כוס שיבולת שועל (לא מהיר הכנה) אפשר ללא גלוטן.
1 כוס קינואה לאחר השריה של לפחות חצי שעה במים.
1 כוס חמאת קשיו ביתית (טוחנים כוס קשיו ושליש כוס מים בבלנדר אחרי
השרית הקשיו לכמה שעות במים. אם יש לכם בלנדר עוצמתי מספיק אפשר לוותר על ההשריה). זה יוצא כמעט כוס וחצי, תשמרו כוס לנשנושים
1/8 כפית מלח (השתדלו מלח ים אפור).
3/4 כוס סירופ מייפל טהור (אני מעדיפה GRADE B בגלל טעמו העשיר יותר, יש שסוברים שהוא גם יותר עשיר בברזל).
ביצה גדולה.
1/2 כפית וניל או 3 ס''מ של מקל וניל.אם משתמשים במקל טוחנים אותו דק,
למשל עם הקשיו.
4 כפות שמן קנולה
אופציות:
תוספות:
·
1/4 כוס שבבי שוקולד
כהה (למי שהוכיח עמידות לאמינים, לא לתקופת הניקוי), או:
·
1/4 כוס שבבי חרובים
(אני מרסקת חפיסת "שוקולד חרובים" לצ'פס. זהירות למי שרגיש ללקטוז, רוב ה"שוקולד חרובים" חלביים)
·
1/2 שקית תפוחונים (באריזה
הירוקה).התפוחים אמנם מקולפים וללא חומרים משמרים, אך מכילים סאליצילאטים בכמות
בינונית. לא לתקופת הניקוי.
·
פלחי אגס מקולף,
מיובשים בתנור במשך שעה בחום 100 מעלות.
· חצי כוס סוכר דמררה.
·
1/4 שברי קשיו
מומלחים או מומתקים/מקורמלים ( 2כוסות קשיו טבעי, 20-25 דקות בתנור בינוני לאחר השריה בכוס
מים עם כפית מלח, או כוס מים עם 3 כפות סוכר). שופכים את המים על הקשיו בתחילת
האפייה, ולאחר שהתאדו מערבבים כל כמה דקות ששום אגוז לא ייחרך. הקשיו מוכן כשצבעו
זהוב בהיר מאוד (אחרת נוצרים אמינים).
החלפות
·
המתכון הזה לא ממש מתוק. אם אוהבים טעם יותר מתוק,
אפשר להגדיל את כמות הסירופ ל1.5 כוס (ולהוסיף 6 כפות שיבולת שועל נוספות) או
להוסיף 1/2 כוס סירופ מוזהב, או 1/2 כוס סוכר דמררה.
·
אפשר להחליף חמאת
הקשיו בכל אגוז אחר(לא בתקופת הניקוי, ולאחר בדיקה הסיבולת שלכם. כל האגוזים
האחרים מכילים סאליצילאטים, ורובם גם אמינים). אגוזי לוז ופקאן בינוניים בסליצילאטים, כל השאר גבוה עד גבוה מאוד.
·
ניתן להחליף את שמן
הקנולה בשמן זית (לא בתקופת הניקוי, ולאחר בדיקת רגישות לסאליצילאטים)
·
במקום הביצים- כף
זרעי צ'יה – מכיל סאליצילאטים ואמינים.
מה עושים?
1.
מחממים תנור ל -260
מעלות צלסיוס.
2.
מבשלים חצי כוס
קינואה במים, כמו שמבשלים אורז. אפשר כבר לבשל כמות גדולה לארוחת צהריים, ולקחת
מזה חצי כוס לפני בישול, וחצי כוס אחרי הבישול.
3.
מפזרים את שיבולת
השועל ואת הקינואה הלא מבושלת, המסוננת היטב, על תבנית אפייה גדולה באופן שווה.
ברגע שהתנור חם, קולים את שיבולת שועל ואת הקינואה במשך 10 עד 15 דקות. אני
אוהבת לשים את הקינואה קודם ולאחר כ6-7 דקות להוסיף את שיבולת השועל. מערבבים מדי
פעם שהקלייה תהיה אחידה. מוציאים כשמתחילים לתפוס צבע זהוב. ביננו, כבר דילגתי על השלב הזה ויצא בסדר גמור, אבל תחליטו אתם.
4.
מוציאים ומורידים את
חום התנור ל170 מעלות.
5.
שופכים את שיבולת
השועל ואת הקינואה לקערה בינונית או למיקסר ומערבבים עם הביצה, חמאת הקשיו, מלח
הים, סירופ המייפל, הוניל והשמן. מערבבים עד לקבלת התערובת חלקה. זהירות- מי שמשתמש בבלנדר חזק- מצאתי פעם את עצמי עם בלילה... פשוט הוספתי 2 ביצים ואבקת אפייה ויצא עוגה בחושה לא רעה בכלל. במיוחד עם שארות חמאת הקשיו-מייפל כציפוי...
6.
מוסיפים את התוספות
שבחרתם.
7.
מרפדים את תבנית עוגה
מלבנית (בערך בגודל של תבנית אלומניום) בנייר אפייה.
8.
יוצקים את התערובת
ומחליקים באופן שווה, ולאחר מכן לוחצים כלפי מטה. צריך להתקבל עובי של כ2 ס''מ.
9.
אופים 15-20 דקות
(לפי התנור שלכם) ,עד שהתערובת מזהיבה ונהית "קפיצית".
10.
מוציאים, מקררים,
חותכים לכמות ולגודל הרצוי, ועוטפים כל חטיף שלא נאכל מייד בנייר אלומיניום אישי.
נשמר כ3 ימים במקרר,במקפיא יותר.
בתאבון, ובעיקר לבריאות!
