הצגה כללית של השיטה

שלום,

כתבה קצת ארוכה, אך חשובה למי שסובל.

המטרה של הבלוג הזה, היא להגיע לילד הבא שצריך את שיטת החיוכים, לפני שההערכה העצמית שלו תספוג עוד מכה, שיקבל הבחנה של "מחלה" מאיש מקצוע שלא שמע על רגישויות מזון, שהוא יתחיל עם תרופות שאולי הוא לא צריך,

כימיקלים במזון – מה הם עושים לנו, מה אנחנו יכולים לעשות.

1.      מבוא כללי- מה משפיע עלינו, ולמה?

"כימיקלים נמצאים בכל מקום בטבע, לרבות במזון שלנו. חלקם מועילים; לדוגמא, אנחנו צריכים ויטמינים לבריאות טובה, וחומרי הטעם והריח הטבעיים הופכים את פעולת האכילה לכל כך מהנה. מצד השני, צמחים רבים מכילים חומרים שהם רעילים לבני אדם, וכמובן שאנחנו נמנעים מטיפוח אלה כמזון. המזונות העיקריים שאנו אוכלים היום נבחרו על ידי ניסוי וטעייה במשך אלפי שנים, גם בגלל הערך התזונתי שלהם וגם בגלל שרוב האנשים יכולים לאכול מהם בלי לקבל בחילה או לסבול מתוצאות לוואי קשות." (מתוך אתר הRoyal Prince Alfred Hospital שבאוסטרליה. http://www.slhd.nsw.gov.au/RPA/Allergy/default.html)

כולנו נולדים מאוד רגישים לכל החומרים האלו, אבל גם אצל תינוקות הסיבולת שונה מאחד לשני. תינוקות רגישים מגיבים לכימיקאלים שעוברים בחלב האם.

 אם הכל בסדר, חילוף החומרים, מערכות העיכול והעצבים שלנו יתפתחו בצורה תקינה וחזקה שתאפשר לנו להתמודד עם כמויות סבירות של כימיקאלים במזון ובסביבה, אפילו בסביבה עתירת הכימיקאלים של המאה ה21. לא היה בהיסטוריה של העולם מצב שהגוף חשוף לכל כך הרבה חומרים שונים ומלאכותיים. מצד אחד המצב טוב, ומעולם לא האריכו חיים כמו היום. מצד שני, פיצוץ המחלות האוטוטימוניות והאלרגיות בגיל צעיר אומר דרשני. כפי שלפני 100 שנה צרכו בחדוות החדשנות חומרים "מודרניים" רבים שהיום אסורים בגלל שהם הורגים אותנו... טבק ואסבסט, או צבעי מאכל על בסיס נפט (כמעט לא) מעובד הם דוגמאות טובים, השינוי הדרמאטי בין החיטה של 1950 והחיטה של היום היא גם עניין למחקר.  בקיצור, כל מי שמתמודד עם ADHD, אסתמה, ועוד שלל סימפטומים... שווה לו לבדוק את רגישותו למזון/ריחות בסביבתו לפני שהוא רץ לקחת עוד תרופות עשירות בצבעי מאכל וחומרים משמרים, מעבר לכימיקאלים החריפים (והמועילים מאוד בהרבה מקרים).

פעם היה יותר פשוט ? le dejeuner des canotiers, Renoir

כולנו, או כמעט כולנו,  נולדים עם פוטנציאל להתמודד עם כימיקאלים "סבירים"...אבל יש ילדים שאצלם חסינות זו מתפתחת יותר מאוחר, וחשיפה מוגזמת (עבורם) לכימיקאלים בגיל קטן גורמת לשלל צרות . אצל ילדים אלו הרגישות בדרך נעלמת עם הזמן. אצל אחרים... פחות.

העניין כנראה שילוב של תורשה וגורמים סביבתיים - שינוי פתאומי של דיאטה, תגובת למזון או תרופה חדשים או חריפים במיוחד, זיהום ויראלי (לדוגמא, דלקת קיבה ומעיים, מחלת נשיקה) – יכולים לגרום לרגישות מזון יכולה להופיע בכל גיל, ולפעמים לצמיתות.

כפי שאנחנו יודעים "אינסטינקטיבית" לא לתת לתינוקות או לקשישים  מזונות עתירי כימיקלים מלאכותיים, או חריפים, כך גם בוגרים לא תמיד סובלים מזון עשיר, פיקנטי ומתובל , אפילו אם הוא בדרך כלל אינו גורם להשפעות שליליות לאותו אדם. לאור פיצוץ הרגישויות למזון והאלרגיות בעשרות השנים האחרונות, יש עניין רב לכל אחד מאתנו לבדוק את עצמו מדי פעם, אולי בעצם המזון הרגיל שלו "לא עושה לו/לה טוב" יותר.  מדהים איך מרגישים אחרי "חודש ניקוי" כזה, אפילו שלרוב רובנו לא שמים לב ש"משהו לא בסדר".

חשוב להבין, כי הכימיקלים הטבעיים במזונות בריאים רבים יכולים לגרום בעיות באותה מידה לאנשים רגישים כמו אלה 'המלאכותיים' המשמשים כתוספי מזון.

 תגובות אי סבילות למזון או לכימיקאלים אחרים:

תסמיני הרגישות למזון משתנים מאדם לאדם. הנפוצים ביותר הם כאבי ראש, בעיות בסינוסים, כיבים בפה, בחילות, כאבי בטן וגירוי מעי. יש אנשים שמרגישים "מעורפלים", או כאבים דמויי שפעת, בעיות במערכת השתן והמעיים, הפרעות התנהגות (היפראקטיביות, תוקפנות, נהיגה פרועה) .

בעיקר אצל ילדים, יכולים להופיע עצבנות וחוסר מנוחה, החמרות של בעיות התנהגות בבעלי הפרעות במערכת עצבים כגון ADHD (הפרעת קשב וריכוז). 

גם אצל תינוקות יונקים יכולים להופיע סימפוטמים אי-סבילות למזון בשל כימיקלים מהתזונה של האם בחלב אם, וגורמים להתנהגות עצבנית, כאבי בטן, רפלוקס, התקפי בכי ללא סיבה נראית לעין, יציאות רכות/שלשולים/עצירות, אקזמה, אסתמה של העור, תפרחת חיתולים...

2.      אז מה משפיע עלינו?

לדעתי (על סמך המון המון קריאה ולימוד, והסתכלות במאות מקרים) הלא מקצועית, הרגישות לכימיקלים טבעיים נולדה בעיקר בגלל שלושה גורמים, שהם למעשה אחד: הצפת גופנו על ידי כמות כימיקלים הרבה הרבה יותר גדולה ממה שהורגלנו גנטית עד לפני חמישים או מאה שנה.  אנחנו בהתקף.  הגורמים?

lindasepp.wordpress.com

2.1  זיהום אוויר: חשיפת גופנו לזיהום אוויר שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה של האנושות, ברמה שבאזורים מסויימים כבר נולדים ילדים עם מוטציות.  אני לא מדברת רק על מכוניות ותעשייה, שהם משמעותיים, אבל על כל ה"ריחות הטובים" המלאכותיים והמזיקים כגון "מטהרי" (מזהמי) אוויר בכל מיני ניחוחות משונים, בשמי אווירה במלונות היוקרה וחנויות הקניון, בישום חזק באבקות ומרככי כביסה, דאודורנטים בעלי ריח חריף...אפילו הצעצועים מבושמים! ושלא נדבר על "הריח הטוב" של הקרואסן הנאפה מול המאפייה, או של העור בחנות הנעליים.  סביר מאוד שניחוחות אלו נקנו בכסף בבקבוקים קטנים, ומפוזרים באופן מבוקר על מנת לפתות את הקונים.

בשנים האחרונות המודעות ל"מזהמי הבושם" עולה בהתמדה. כך למשל, מי שמבקר ביחידת האלרגיות באותו הRoyal Prince Alfred Hospital שבאוסטרליה מתבקש (באדום באתר שלהם):

"נא להימנע מבושם, אפטר שייב, מי בושם או דאודורנט מבושם ביום ביקורכם, היות ואלו יכולים להשפיע לרעה על הפציאנטים הרגישים."

עשרות בתי ספר ומוסדות ממשל בארה''ב התקינו "מדיניות ללא ריח", ראו למשל את מדיניות המרכז לגהות בעבודה הקנדי: https://www.ccohs.ca/oshanswers/hsprograms/scent_free.html,

 או פשוט תקישו " fragrance free policy" בגוגל...

2.2.   חשיפה דרך העור: שמפו, קרם פנים, קרם שיזוף (הרבה מהם), משחת שיניים בצבעים זוהרים ונצנצים וטעם מנתה חריף כזה ששום צמח לא יגיע אליו... 60% ממה שאנו מורחים על העור נספג לתוך הגוף. אם לוקחים את הפרבנים, SLS, חומרים משמרים בכמויות מטורפות בכל קרם פנים, "בישום עדין" , וצבעי נפט בהם מתהדרים הקרמים האלו.  לדעתי לא פלא שנשים יותר סובלות מגברים מרגישויות יתר. אבל כאמור, זו רק דעתי.

גם כאן יש כיום מספר חברות שמפרסמות מוצרי קוסמטיקה ללא סליצילאטים, פרבנים וכו... עוד לא מצאתי את המוצר המושלם עבורנו, בעיקר כי אני לעצמי פחות מקפידה, ולילדים מכינה לבד משחת שיניים ו"קרם פנים" על בסיס חומרים טבעיים בבית, שאשתף כאן מתישהו.  אבל אשמח מאוד לקבל המלצות על מוצרים שאהבתם.

http://www.healthy-holistic-living.com/

thehistoricfoodie.wordpress.com

2.3 אוכל.  זה הגורם החזק ביותר, והמסובך ביותר.  

או, האוכל.  לא רק שמוסיפים לנו כמויות בלתי סבירות של תוצרי נפט שונים באוכל (צבעי מאכל, משמרים וכו), גם חומרי הטעם והריח, "הטבעיים" והמלאכותיים גם יחד, גורמים לנו המון נזק, מהסיבה שמדובר בחומרים שמגרים תאי מוח, ושהמזון המוכן המתועש מכיל מהם פי 20 בממוצע מאשר המזון הטבעי.  רובנו פשוט לא בנויים להתמודד עם כמויות אלו.  מחקר הראה שהאדם ה"סביר", אפילו זה שאוכל "בריא" פוגש מדי יום בין 19 (לאנשים עם אוכל "בריא") ל30 חומרים כימיים מלאכותיים במזון שלו. כל יום.  בנוסף, הפירות והירקות המודרניים, במיוחד אלו הGMO (מהונדסים גנטית) מכילים כמות הרבה יותר גדולה של סליצילאטים – כי הם שומרים על הפרי/ירק מהתקפות חיצוניות- אמינים וגלוטמטים מאותם פירות וירקות בגרסתם המסורתית.  זכרו, סליצילאטים הם מערכת החיסון וההגנה של הצמח.  

אני לא חושבת שאפשר לחזור לאוכל של המאה ה19 (למרות שיותר ויותר אנשים מקפידים על כך בעולם, וגם בארץ), ואני גם לא כל כך רוצה את זה. אבל המינימום זה להיות מודע למצב, ולאמוד נכון את השפעותיו על גופנו.  אחרת, אין להתפלא מעלייה של מאות אחוזים של מחלות אוטואימוניות (הזבל הזה מתי שהגוף תוקף את עצמו), סרטן (שזה גם סוג של תגובת יתר של הגוף, שגורם לגידול פראי של תאים מסויימים) ואלרגיות שונות ימשיך להופיע כסוג של גזירה משמיים.   לי דווקא עושה שכל שגוף שסבל התקפות חוזרות ונישנות במשך שנים (והתמודד אתם בעזרת תרופות, שזה עוד יותר מאסה של כימיקאלים) יפתח תסמונות מנת יתר.  יש לברך על מצב הרפואה היום. פשוט צריך להשתדל מאוד להזדקק לה כמה שפחות, כי תופעות הלוואי גם עולות יחד עם הכוח של התופעה העיקרית/הריפוי.

2.3.1.      תוספי המזון התעשייתיים- השר''ץ. (משמרים, מריירים, צבעים):

חומרי השר''ץ (חומרים משמרים, צבעי מאכל מלאכותיים ואנאטו, ומשפרי טעם וריח) הם הגורמים לרוב הבעיות.  רשימת החומרים שזוהו באופן מדעי כבעייתיים נמצאת בכמה מקומות באתר הזה, ופשוט תימנעו.  פשוט.

חומרים אלו מזיקים לבריאותנו אפילו אם הם לא גורמים לתגובה מיידית. טוב... זה לא לגמרי נכון. עליתי בכלל על שיטת החיוכים לאחר ששמתי לב לתוצאות הקשות של פסט פוד על הבן הקטן שלי, במיוחד MSG וצבעי מאכל אדום וצהוב, ולאחרונה נמצא שהם אפילו מעודדים התפרצויות של מחלות אוטואימוניות.

2.3.2.      החומרים הטבעיים במזון שגורמים לבעיות: סליצילאטים, אמינים, גלוטמטים

מקור:wellnessmama.com

במקרים מסויימים חשיפה מוגזמת (כל אחד לפי רף הרגישות שלו) לחומרים טבעיים יכולה לגרום לתגובות מאוד חריפות (לכל מי שמתרעם לטובת ה"אוכל הטבעי- כל פטריות ההזיה והרעלים שהרגו בהם מלכים בימי הביניים גם היות טבעיים, אורגניים, וללא GMO). 

היום, כשאפילו מה שצומח על העץ כנראה פותח במעבדות בכמה מקומות שונים בעולם, ניזון על ידי תערובות "מדעיות" ורוסס ממיטב ארסנל הביו-כימאים, על אחת כמה וכמה.

המזונות שלנו שונים מאוד ביניהם בהרכבם הכימי. מתוך החומרים הטבעיים שעלולים לגרום לתגובה אצל אנשים רגישים – שלושה סוגים הם האשמים העיקריים: סליצילטים, אמינים וגלוטמטים –

כימיקלים אלו  נמצאים בסוגי מזון רבים ושונים, ולכן הם אלו הנצרכים בכמות הגדולה ביוטתר בתזונה היומית.

בגדול:

סליצילאטים נמצאים בכמויות גדולות בירקות ופירות ואגוזים
סיווג המזון לפי תכולת הסליצילאטים שלו נמצא למשל כאן


אמינים נמצאים בעיקר בבשר מיושן, דגים לאחר כמה ימים, גבינות קשות, חומץ וירקות מוחמצים, ועוד
סיווג המזון לפי תכולת האמינים שלו נמצא למשל כאן


גלוטמטים הם אותו חומר שמזיק במונוסודיום גלוטמט.  זה חומר טוב וחיוני לגוף... בכמויות מסויימות  כשעוברים אותן הוא יכול לגרום לתופעות קשות עד מסכנות חיים. הוא נמצא  ברמות גבוהות באבוקדו, גבינות חזקות (פרמזן, קממבר, בר ו גבינה), רוטב סויה, רוטב ברביקיו, רוטב שעועית שחור, רוטב עגבניות, מיסו, חלבון סויה,TVP, HVP, תמציות שמרים, דפי סושי וכל דבר הכולל אצות, שמרי בירה, פטריות, שזיפים, קוקוס תירס, ותרד . קשה למצוא רשימה מסודרת של מזונות טבעיים, אך בגדול ככל הלמזון טעם "חזק" ו"אוממי" כך הוא עשיר בגלוטמטים טבעיים.

מה המוצרים הבטוחים?

רשימת הקניות  מפרטת את כל מוצרי המזון שהם נמוכים בכל החומרים הבעייתיים, ושאפשר לאכול ללא חשש.

כל המזונות מחולקים לשלוש קטגוריות: נמוך, בינוני וגבוה בהתאם לכמות הכימיקאלים שהם מכילים.



הפטנט הוא להוריד את המזונות, המכילים את החומרים שגורמים לנו לתגובה.  הצורה הכי בטוחה לעשות זאת הינה דרך "חודש הניקוי":

הכל מוסבר מצויין בספרון הפשוט של בית החולים האוסטראלי שמתמחה ברגישויות מזון:

6.      התמודדות עם רגישות למזון

1.  קודם כל צריך לדעת:

האבחון האמין היחיד, לצערנו, הוא "חודש הניקוי" בו מוציאים מהתזונה את כל האשמים האפשריים (חלק מחמירים אפילו ונמנעים גם מסויה, גלוטן ודברי חלב בתקופה הזו. אנחנו לא עשינו זאת, ונאלצנו להוריד את החלב ולחזור על חלק מהניסויים בשלב מאוחר יותר).

חודש הניקוי (שהרבה פעמים נמשך כשישה שבועות) הוא תהליך לא תמיד פשוט, ומטלטל.  לנו היה מאוד קל, למרות שבכיתי כמעט כל יום מהתסכול של לא לתת לילדים שלי מזונות אהובים ובריאים כביכול, ומהגעגוע לארון התבלינים המפואר שהיה לי. אז למה היה קל?

כי כבר אחרי שבועיים הילדים קמו בבוקר בלי כאב ראש ובלי התפרצויות זעם, כי הציונים בבית הספר נסקו, כי פתאום כל מיני פעילויות שפחדנו מהן (יציאה בטבע, שיעורי בית) הפכו נינוחות ו"רגילות". הכל יחסי. היום על התנהגות כמו של שבוע 3 אני מטילה עונשים קשים.  אבל חזרנו כל כך מרחוק עם הילד, שהשיפור היחסי והמהיר מילא אותנו כוחות תוך כדי. יש לי בתכנון בערך 20 טיוטות של "הכנה לחודש הניקוי" ואשתדל להגיע לפרסום פוסט מייד אחרי הסימפטומים. בגדול, קונים (ואוכלים) רק מה שיש בדף "רשימת הקניות" (לא בנטוי), ומבשלים ללא תבילינים, ללא בישול ארוך, ללא השחמה כמעט. יש כבר המון מתכונים בבלוג למי שרוצה לתרגל (מומלץ).

יש מצב ל"קריז" בשבוע הראשון או השני, (עם התלקחות זמנית של סימפטומים לכמה ימים), אבל צריך להיות מודע לזה ולא לוותר מוקדם מדי.

2.      החזרת המזונות- ה"אתגרים":

ברגע שהסימפטומים התיישבו מרגישים יותר טוב לפחות 7 ימים ברציפות, אתם מוכנים להתחיל "אתגרים" כדי לגלות אילו כימיקלים בתגובות גורם הדיאטה שלך. גם על זה תבוא הרחבה, בגדול מחזירים סוג אחד של מזון באופן מבוקר ובכמויות הולכות וגדלות לכמה ימים, ומחכים לסימפטומים שלא יחזרו.  אם חוזרים הסימפטומים, גם אנחנו חוזרים לשלב הקודם של השיטה, מורידים את המזון הבעייתי עד לשבע ימי שקט. השלב הזה הוא הקשה ביותר, ואצלנו עוד לא הסתיים, גם כי הסיבולת של כל אחד משתנה עם מזג האוויר, הסטרס, וכיו''ב.

3.      חיים עם זה:

לאחר שיודעים פחות או יותר מה הסיבולת של כל אחד לכל אחד מהמזונות הבעייתיים, מתאימים את התפריטים.

אל תתייאש –אפילו אם אתם רגישים מאוד, אפשר לאכול טוב, מגוון וטעים.  לאכול במסעדה זה קצת יותר אתגר אך אפשרי לחלוטין, להתארח בבית מלון דורש תאום מראש עם המטבח.  מניסיון הרבה שפים (הטובים) לוקחים את זה כאתגר קולינרי, ומביאים לשולחנכם מעדנים ממש, תוך התעניינות בשיטה. כך אתם גם יכולים לזכות אנשים אחרים, ואולי למנוע תאונת דרכים או התפרצות עצבים של מישהו אחר...

אי סיבולת למזון לא תמיד נשארת לכל החיים. אפשר בהחלט להגדיל את רמת הסיבולת על ידי הגדלת הכמות והמגוון של מזונות 'נמוכים'  בכימיקאלים למזונות 'מתונים' ובהדרגה במשך מספר שבועות או חודשים, וסופו של דבר לחזור לתזונה הרבה יותר מגוונת. לג'נק פוד אני ממליצה לא לחזור .

מכל מקום, אתם תהיו בשליטה- אם הסימפומים קשים לכם מדי תמיד אפשר לשלוט בהם דרך האוכל, ואם קוביית השוקולד או סוף השבוע של בשרים על האש גוברים בעיניכם, תדעו למה לצפות, וכמה זמן להקצות לחזרה לשגרה. מכל מקום החיים יהיו יפים יותר, בריאים יותר, וטעימים לא פחות.

עד כאן להגיגיי הפעם.   כל מי שרוצה להרחיב מוזמן לשוטט בבלוג, ולבקר באתרים של www.fedup.com.au  ובאתר של בית החולים (שמטפלת גם ברגישויות מזון) ה  Royal Prince Alfred Hospital שבאוסטרליה.

http://www.slhd.nsw.gov.au/RPA/Allergy/default.html

(יבורכו לעולמי עד, הם שינו לנו את החיים).

בריאות שלמה ואוכל טעים ומתאים לכולנו!

אולי יעניין אתכם גם:
למה הילד לפעמים מתנהג כאילו הוא שונא אותי (ואת עצמו?)

כמה סרטים וחשבון פשוט: כן אפשר לשפר?

להוריד רק את השר''ץ או ללכת על כל הקופה?

כמה סרטים וחשבון פשוט

שלשום בערוץ 2 מיקי חיימוביץ התחילה לשוחח על הסכנות הטמונות בחומרים משמרים וצבעי מאכל.  היא דיברה גם הרבה על סלמונלה בעופות, שקצת פחות מדאיגה אותי כי מספיק בבישול וניקוי קפדניים להתגבר עליהם.

 

 

היא ראיינה הרבה אנשים שרואים מה קורה... אבל כאילו אנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר?

יש כאן לינק התוכנית המלאה. אבל בהמשך הבלוג התחלה של רעינות מה כן אפשר לעשות, כדי להפסיק להרעיל את ילדינו ואת עצמנו.  הילדים שלנו הם הדור הראשון עם תוחלת חיים יותר נמוכה משל הוריו.... זה לא סביר.

 

 

אבל השינויים בהרכב הבשר בגלל המזון של העופות לא ניתנים לפתור כל כך בקלות.  (מסתבר שגם לסלומון נותנים "קמח בשר דגים" וצבע מאכל שיאכל ויקבל את הצבע הוורוד שסלמון פראי מקבל מאכילת קריל...)

 

סו דנגייט ואתר FEDUP הצליחו להרים תוך זמן קצר 5000 חתימות המבקשות להוריד את צבע האנאטו המסוכן ממוצר גלידה באוסטרליה.

בקיצור מתעוררת סוג של מודעות. עשיתי חשבון פשוט. אם בארץ נרים 5000 חתימות, יש סיכוי טוב שלפחות כמה יצרני מזון יחליטו להוריד את השר''ץ ממה שהם מוכרים לנו.

 

 

האם אתם מוכנים לכתוב ליצרני המזון?

 

דף מידע- אמינים

דף מידע- אמינים

 

הרבה מתוכן הדף הזה מתורגם ומותאם מתוך אתר www.fedup.com.au, עם השלמות מתוך קריאה מרובה וניסיון אישי שלנו ושל חברינו שהצטרפו לניסוי המדהים הזה שנקרא "אוכל מחייך".

 בקליפת אגוז:

-אמינים הינם חומרים טבעיים במזון, הנוצרים מפירוק של חלבון לאורך זמן או דרך בישול ארוך. הם אחראים מצד אחד לטעם ה"טעים" של בשר מיושן, חמין, בשר מושחם בגריל, גבינה משובחת, יין, שוקולד, ירקות מוחמצים, בננות בשלות, ומצד שני לריחות מדגים רקובים ובשר "פג תוקף" (יש גם אחד שנקרא "CADAVERIN" , מלשון "גופה". והמבין יבין.)

- סימפטומים: הם רבים וכוללים מיגרנות, רגזנות (מאוד נפוץ), אגרסיביות וחוסר אמפתיה, דיכאון, אימפולסיביות ושיקול דעת פגום, קשיי נשימה, חולמנות וחוסר ריכוז, פעימות לב מואצות, נפיחות (החמין, החמין), תופעות מתחום האלרגיות (נזלת, שיעול וכו..) אובחן קשר אפשרי עם סכיזופרניה. ויש עוד...

- כ40% מהסובלים רגישים לאמינים . חוקרים יודעים כבר זמן רב כי חוסר יכולת לפרק אמינים בגוף קשור לתוקפנות אצל גברים.

- כל מי שנאלץ להשתמש באנטי-היסטמינים רגיש לאמינים ושווה לו לנסות להימנע מהם במשך חודש. (היסטמין הוא אחד האמינים הנפוצים). לפעמים אנטי היסטמין רגיל יכול לסייע לסימפטומים של רגישות לאמינים, לא תמיד. רוב האנשים הרגישים לאמינים רגישים גם לסאליצילאטים ו/או גלוטמטים.

- בניקוי הגוף מ-אמינים, נוצרים לפעמים קרובות מצבים של "קריז"- סימפטומים קשים ומוגברים- לתקופה של עד 3 -  4 שבועות. לכן הגברת/הישארות הסימפטומים בשבועות הראשוניים של הימנעות אינה מלמדת על אי-רגישות.

-דוגמאות של מזונות גבוהים באמינים, בסדר עולה: פירות שהופכים רכים עם הזמן כגון בננה ואבוקדו, אגוזים חוץ מקשיו, יינות וחומץ, בירה, ירקות מוחמצים, פירות יער, תפוזים ופרי הדר (על לימון יש וויכוח), תמצית שמרים ורוטב סויה, פטריות מסוימות, דגים ובשר מעובדים או מיושנים או בבישול ארוך, שוקולד, גבינות "משובחות" ומיושנות... קחו בחשבון, שכל ביס כמעט מכיל כמות שונה של אמינים בגין השוני ב"גיל", בתנאי הגידול והאחסון, ובצורת הבישול. לכו לרשימת הקניות לרשימת מזונות בטוחים לגמרי.

- איך להפחית את הסבל ? אם לא בחרתם בניקוי שלם לחודש (וחבל, כי רק זה יאפשר לשלול או לאשר רגישות), יש לפחות להפסיק לגמרי את המזונות עתירי האמינים שברשימה לעיל, ולפקח על סה''כ האמינים שצורכים ממקורות דלים או ממוצעים.

השינוי לא חייב להיות קשה, והוא יכול להפוך את החיים מאושרים יותר, רגועים יותר ובריאים יותר לכל המשפחה.

 

 

1.      מבוא- קצת מדע, הרבה מידע. (אפשר לדלג אך חבל)

 

1.1.   כללי:

 

 כל המזונות מורכבים ממאות תרכובות טבעיות שיכולות להשפיע עלינו, תלוי כמה אנחנו אוכלים מהן וכמה אנחנו רגישים.

 אמינים ביוגניים  (Biogenic amines ) נוצרים על ידי הפירוק של חלבונים במזון. מדובר במומרים טבעיים ולפעמים מהותיים לקיומנו. הם משפיעים על תפקוד נפשי, לחץ דם, טמפרטורת גוף, ותהליכים אחרים. הורמונים מסוימים, כגון אדרנלין (אפינפרין) הם תרכובות המכילות אמין. יש אמינים רבים ושונים, ביניהם:

 ■ טירמין (למשל בגבינה)Thyramine

 ■ היסטמין histamine(למשל ביין)

 ■ phenylethylamine (למשל בשוקולד)פנילאטילאלמין

 ■ agmatine, פוטרסיןputrescin , קדבריןcadaverin ,  ספרמידין spermidine (למשל בפירוק דגים)

 ■ tryptamine טריפטמין

 ■ אדרנלין (האפינפרין)adrenaline (epiephedrine)

 ■ סרוטונין serotonine

 ■ דופמין dopamine

 ■ועוד...

 

הגוף הבריא לגמרי בדרך כלל מפרק את האמינים בעזרת אנזימים כגון MAO (מונואמין אוקסידאז-monoamine oxidase-). אם אנזים זה חסר, מוחלש, לוקה או חסום יכולות להצטבר כמויות גדולות מדי של אמינים בגוף, ולגרום לתופעות בריאותיות קשות.

באגב, משרד הבריאות יודע זאת היטב, ומפקח למשל על כמות ההיסטמין בשימורי טונה. לפני כמה חודשים פורסמה הידיעה הזו באתר YNET:

 

 

משרד החקלאות אפילו מפרסם הסברים על הרעלות היסטמין מדגים לא טריים:

 

"רעילות היסטמין

5 mg /100 g (safe for consumption)בטוח לשימוש -

5-20 mg /100 g (possibly toxic) - רעילות אפשרית

20-100 mg /100 g (probably toxic) רעילות סבירה -

>100 mg /100 g (toxic and unsafe for human consumption)- רעיל ואינו בטוח לשימוש בני-האדם"

"

 

כנראה, שחלק מאתנו רגישים גם לכמויות בין 5 ו20מ''ג ל100 ג', ואפילו פחות.

ואני שואלת: אם כבר יודעים, מנטרים ומפקחים, למה לא לציין על הקופסה את כמות האמינים במוצר? שמי שמתעניין יוכל לדעת?

 

1.2.   איך עלו על כל זה?

ניסוי וטעייה. נכון, שיטת החיוכים הינה בעיקרה אמפירית, ואוהבי המדע הטהור (כולל רוב רופאי קופת חולים) מעקמים את האף.  אממה... זה עובד.  ראו למשל את "אפקט הגבינה":

 

1.3.   "אפקט הגבינה"- למה גבינה צהובה ושוקולד עושים לי כאב ראש?

באנשים שנוטלים תרופות מסוימות הידועות כMAOIs (מעכבי מונואמין אוקסידאז), האנזים מנוטרל והצטברות של טירמין יכולה להתרחש, ולהוביל למגוון רחב של תסמינים כוללים כאבי ראש, פריחות בעור מגרדות , דפיקות לב ושלשולים, ובמקרה הקיצוני ללחץ דם מסכן חיים. מספר אנשים שנתלו מMAOI  או סבלו מחוסר בMAO  (מתרופות או באופן טבעי) מתו משבץ או התקפי לב לפני שהרופאים הבינו שחולים שנוטלים MAOIs חייבים להימנע ממזונות עשירים בטירמין. זה נקרא "אפקט הגבינה"  כי ב -1960 רוקח בריטי שם לב שאשתו פיתחה כאב ראש בכל פעם שהיא אכלה גבינה - גבוהה בטירמין - תוך נטילת תרופות נוגדות דיכאון MAOI.

 

1.4.   אז מה קורה לנו, ולמה?

יש מצב נדיר שבו אנשים נולדו ללא גן MAOA והם חסרי אנזים   MAO לחלוטין.  הרבה יותר נפוץ הוא מצב של פעילות נמוכה של הגן שמחולל את האנזים הזה בגופנו, ומספרם נאמד כיום בכשליש מהאוכלוסייה בקירוב.

לעניות דעתי, הדבר חדש ונוצר מחשיפת גופנו לכל ה"זבל" באוויר ובמזון בדורות האחרונים.  התימוכין שלי?   ילדיי האהובים הינם צאצאים גאים של יהודים כשרים, שאוכלים חמין ואוכל מחומם כבר 1700 שנה, כלומר שגנטית צריכה להיות להם סיבולת מאוווד גבוהה לאמינים . (ולא דיברנו על החמוצים מהצד הפולני של המשפחה).

עכשיו תאמינו לי או לא, עם הסימפטומים שהיו לנו בבית... לאורך הדורות ילדים/אנשים כאלו לא היו מוצאים שידוכים בגטאות השונות, ופשוט לא היו מולידים צאצאים בעצמם, כלומר שהבחירה הטבעית הייתה מוציאה אותם אנשים עם רגישות לאמינים משרשרת הדורות היהודית. ושלא נדבר על זה שהקפאה וקירור חדשים יחסית, ואבותינו של כולנו בהכרח אכלו יותר אמינים, ולא רק כי אכלו יותר מזונות מוחמצים ובשר מיובש.

עוד הוכחה, שאני כרגע לא יודעת לאן לקחת אותה:

מסתובבת באינטרנט תיאוריה מעניינת, לפיה רגישות ל-אמינים הינה תוצאה של חוסר איזון בחיידקי המעיים שלנו, ולכן נטילת פרוביוטיקה עשוייה לסייע/לפתור את הבעיה.  עושה שכל, ויש הרבה עדויות על אנשים שהצליחו להתגבר (למשל KERSTEN"S KITCHEN) בעזרת כרוב חמוץ, יוגורט טבעי ופרוביוטיקה על רגישות קשה מאוד ל-אמינים.  אבל. נטילת פרוביוטיקה עצמה בדרך כלל משחררת בגוף המון אמינים וגלוטמטים, ויכולה לגרום לתוצאות הרות אסון. אפילו ה"גורואים" הגדולים מודים שמדובר בהליך של ניסוי וטעייה, כי לפעמים פרוביוטיקה לא מותאמת עשוייה להגביר את הרגישות – ולכן הסימפטומים-  במקום לשפר את המצב.

עשינו ניסוי קטן בבית.... ואני עוד לא מסוגלת נפשית לדבר עליו, אבל זה לא היה מוצלח. זאת אומרת, הוכחנו שיש השפעה של הפרוביוטיקה... אבל זה קרה בכיוון שלא רצינו, ולכן נחכה עוד קצת עד הניסוי הבא.

בינתיים עבורנו הימנעות מ-אמינים היא דרך המלך, ואם אעלה על משהו אחר מצליח אספר לכם.  אל תשכחו, אני לא רופאה ולא מקצוענית, רק אמה עם רצון עז להיטיב עם ילדיי שלי, וגם שלכם אם אפשר על הדרך. כי אם בזכות אתר זה נמנע אפילו מקרה אחד של אדם שעולה על הכביש עם תופעות כימיות בגוף כאילו שתה ליטר וויסקי, וכתוצאה מזה מישהו  לא נהרג(כמו בפרסומת של אור ירוק), אני את שלי עשיתי. גם אתם, אם הפצתם את האתר הזה למי שיכול להפיק ממנו תועלת. לכן אני מאוד מבקשת, תפיצו. תשתפו את האתר הזה. לכם זה לא עולה כלום, אני לא מרוויחה מזה כלום, אך למישהו אחר זה יכול לשנות את חיים.

 

מחקר עם תשעה ילדים בלתי נשלטים בשנת 1985 הראה כי בממוצע נמצא פי חמש יותר PARACRESOL בצואה שלהם מאשר לקבוצת ביקורת. Para-cresol הוא תוצר פירוק של טירמין. לכן נראה, שילדים "קשים" אלה לא הצליחו לפרק את הטירמין במזונם, כתוצאה מכך עלה מפלס אותו אמין בגופם, ולכן התנהגותם הפכה לבלתי נשלטת ואנטי חברתית. אנחנו לא יודעים כי לא בוצע מחקר מעקב, אם כי החוקרים ציינו כי "התוצאות מצביעות על מעורבות תזונתית".

בשנת 2002, מחקר אחר מצא כי גברים עם מחסור באותו אנזים MAOA שחוו קשיים בילדותם נמצאו בסיכון גבוה יותר להפגין התנהגות אנטי-חברתית. אל הדיון בהשפעות גוף-נפש לא ניכנס, אבל לפחות שנדע כמה שיותר עובדות.

 

2.      אמינים-  סימפטומים ותסמינים ספציפיים:

כאמור כל אחד מה"חומרים המסוכנים" (שר''ץ וסליצילטים, גלוטמטמים ואמינים) יכולים לגרום לכל רשימת הסימפטומים.

באחד הפוסטים הקרובים אביא מקבץ עדויות של אנשים שהם או בני משפחתם נמצאו כרגישים לאמינים. הסיפורים ספק מצחיקים ספק עצובים, ובכל מקרה מביאים הצצה מעניינת אל תוך העולם הזה, של רגישויות מזון. אשמח לקבל עדויות גם מקוראי הבלוג כאן, במקום המיועד ל"משוב" למטה או למייל thetasteofasmile@gmail.com

בוודאי אדאג לערפל פרטים כך שאף אחד לא יוכל לזהות אתכם. תחשבו, מניסיונכם מישהו אחר יכול להיבנות וללמוד גם על המקרה שלו.

 

בחרתי כאן להתרכז בשני סוגים של סימפטומים, שהם להבנתי הנפוצים ביותר ברגישות לאמינים:

2.1  הִתְנַהֲגוּת מתריסה ותוקפנות:

 תופעות התנהגותיות קשות נמצאות בקורלציה גבוהה עם רגישות לאמינים.

 ילדים במצב של התרסה והתנגדות תמידית (סימפטום ההנגדות, ( oppositional defiant (disorder/ODD הם אלה שלגביהם לעתים קרובות אומרים להורים "הוא פשוט צריך סטירה טובה".

אבל אצל ילד "לא מחייך" ההשפעה של "הסטירה הטובה" תהיה ההפוכה- כי הוא נענש על משהו שאין לו כוח למנוע –

סו דנגייט כותבת: "אם תחטיף לילדים האלה, כשהם יהיו גדולים מספיק הם יפגעו בך בחזרה. או אם הם מפחדים מהוריהם, הם יפגעו באנשים אחרים, וזה מוגדר כהפרעת התנהגות. אתה צריך לטפל בילדים האלה כאילו הם חבר שלך - גישה רגועה - ולהימנע בכל עת מלדחוק אותם לפינה. זה יכול להיות קשה מאוד לשמור על גישה רגועה עם מישהו שהוא מאוד אגרסיבי, ומומחים מכירים בכך שלגישה זו הצלחה מוגבלת. חברי רשת (הכוונה לרשת FAILSAFE, העמותה של אותה סו דנגייט שאני גאה להציג בישראל) מוצאים שקל יותר למנוע את [צריכת] אותם הכימיקלים במזון שגורמים לתופעות אלה מאשר להתמודד עם התוצאות."

אני מסכימה אתה ב100%, ואוסיף כאן את המנטרה שהצילה אותנו כמשפחה מאות פעמים. אם לא הולדתם פסיכופת אמיתי (שאז שהאל הטוב יעזור לכם), זכרו ש-:

ילד קשה, זה ילד שקשה לו.

 כמה שזה קשה, אין לכעוס על ילד בהתקף זעם, או על ילדה שעסוקה בלזרוק את הפורצלן שסבתא הצילה מהשואה לקירות החדשים שלכם. או לראש של אחותה הקטנה.  אם הוא/היא סובל/ת מרגישות מזון או רגישות כימית אחרת שמתבטאת בבעיית התנהגות, הוא/היא לא מסוגל/ת להפסיק, כפי שחבר אחר לא מסוגל להפסיק את צמיחת החצ'קונים או את הפריחה המגרדת.  ניסיתם פעם להפחית מיגרנה מכוח הרצון? זה מה שאתם דורשים מהילד, וזה מצב עצוב של LOSE LOSE, אבל זה המצב. וכמה שתבינו את זה יותר מהר ייטיב עם כולם.  גם תחשבו עליו (עליה): כמה מפחיד  להרגיש שפתאום אני מתפרץ למרות שאני לא באמת החלטתי את זה. כמה נוראה התחושה של אובדן שליטה, או של "כל העולם נגדי", כולל אותה אמה שאמורה להגן עליי ועכשיו לא מבינה באיזה בור אני קבור. כמה קשה הבושה כשחזרתי לעצמי, ואני רואה בעיניים של כולם שהם חושבים שאני פסיכי מסוכן. מאות ילדים ומתבגרים "מחייכים" סיפרו על תחושות אלו, ואל לנו לזלזל בסבל של ילד במצב הזה.  לכו לקרוא באתר FEDUP' , או באתר של עמותת FEINGOLD.  ויש עוד המון...

 

הפתרונות שלנו (והם לא 100%) כללו החזקה בכוח על מנת למנוע נזקים לילד ולסביבה, וכדי שירגיש בטוח, ולאחר ההתקף אותו ילד היה צריך להחזיר את המצב לקדמותו, כמה שאפשר (להחזיר למקום מה שנזרק, להסביר למי שצריך שהוא לא התכוון אך "מרוב כעס פתאומי", להדביק מה שנשבר, וכו...) זה גם עוזר לילד לקבל בחזרה סוג של שליטה על עצמו.

מחקר מצביע על כך שכ -70 אחוזים מילדים עם בעיות התנהגות מושפעים מסליצילטים, צבעים מלאכותיים וחומרים משמרים, לעומת רק כ -40 אחוזים המושפעים מ-אמינים. זה מהספרות המקצועית. הסברה שלי בנוסף, שכמעט 100% מושפעים מגלוטמטים ומשפרי טעם מלאכותיים, גם כן בקורלציה עם הכמות הנצרכת. 

אימהות רבות דיווחו כי ילדיהם הופכים "מטופשים והיפראקטיביים על סליצילטים" ואילו אמינים הופכים אותם אגרסיביים, מתנגדים, ו"רעים" (כולל הצקות/התעללות בבעלי חיים/אחים קטנים).

 

"מניסיוננו, ילדים שגורשו ממעונות היום בשל התנהגות תוקפנית הם בדרך כלל רגישים לאמינים, ו/או לכימיקלים אחרים במזון " אומרת הגברת דנגייט.

 

2.2 מיגרנות, דיכאון , נוירולוגיה:

 

אמינים נקשרו עם מיגרנות וכאבי ראש, כמו גם סימפטומים אחרים של אי סבילות למזון, כולל ודיכאון.

בוודאי יש בסביבתכם מישהו ש"גבינה צהובה ושוקולד גורמים לו לכאבי ראש". מה הקשר בין גבינה צהובה לשוקולד? הנה מצאנו...

קשר אפשרי עם סכיזופרניה

אמין ביוגני הנקרא dimethyltriptamine  )DMT) הינו חומר מחולל ההזיות הידוע היחיד המיוצר על ידי הגוף באופן טבעי. בדרך כלל הגוף מפרק אותו  DMT  על ידי אותו אנזים מונואמין אוקסידאזMOA  , לפני שיוכל להשפיע באופן מזיק.

DMT נמצא בכמויות קטנות במגוון רחב של מזונות מן החי והצומח, ופטריות. בשנת 1950, חוקרים שיערו כי סימפטומים סכיזואידיים של הזיות קוליות או חזותיות יכולים לנבוע מגירעון מולד באנזים מפרק האמינים MAO, כאשר חוסר זה מאפשר הצטברות של כמויות DMT ממזונות בגוף. התאוריה זו הופכת לפופולרית שוב בימינו... והיא יכולה להסביר מדוע כמה אנשים רגישים דיווחו באתר FEDUP כי תסמינים סכיזואידיים שסבלו מהם השתפרו כאשר עברו לצרוך רק מזונות "מחייכים".

 לאחרונה היינו עדים לתופעה מעניינת- ילד מתוק בן 9 שלא אכל אמינים כמה וכמה חודשים שיפר מאוד את התנהגותו, אך שמר על סימפטומים "טיפוסיים" של התנגדות כפייתית, "רוע לב" ואלימות לסירוגין במשך כמה ימים, כל פעם שהוגש לו בשר לא ממש טרי, או שהתגנבו אמינים למזונו בצורה אחרת (חומץ בסלט למשל).

 

לפני כמה שבועות, אותו ילד פיתח פתאום סימפטומים של טיקים, כאב ראש, "מיני פרכוסים" וגמגום, ללא סיבה נראית לעין,- ולמעט הלחץ והדאגה שלו בגלל מצבו הבריאותי, שהם מובנים מאליהם- ללא כל שינוי בהתנהגותו, החמודה והנחמדה בד''כ כשהוא נקי משר''ץ ואמינים (אצלו קוראים להתפרצויות "ביקורים של מפלצת האמינים", אך באותו ערב המפלצת נשארה ספונה במערתה). אחרי בדיקות, מיון ורופאים שונים הוחלט שמדובר באירוע חד פעמי, אולי בעקבות סיוד הכיתה בצבע אקרילי בעל ריח חריף באותו יום, והחמוד שוחרר לביתו.

אחרי כמה ימים, ובעקבות אכילת בננה בשלה (ולכן עשירה באמינים) ובשר צלוי כבר מיום האתמול, חזרו אותם הסימפטומים, אם כי  באופן מוחלש.  שוב, הילד הפגין לחץ מובן מהסימפטומים וקצת מצב של "היי",אך לא היו התפרצויות זעם או התנהגות "רעה".

האבא החכם נזכר כי בערב הראשון (זה של הביקור במיון)  הוגש גם בשר טחון (תמיד יותר רגיש להתפתחות אמינים), ועוד שנשאר מחוץ למקרר כמה שעות.

מאז עברו שבועיים של שמירה קיצונית על אוכל "מחייך" לחלוטין, ואפיזודות הסימפטומים הלכו ונחלשו עד לכמעט היעלמות טוטאלית.

לאף אחד אין את הלב להאכיל את הקטן שוב באמינים ולראות מה קורה. (זאת אחת הבעיות העיקריות לביסוס "מדעי" של השיטה: מי יאכיל במודע את הילד שלו בדברים החשודים שהם מזיקים לו?) אבל חיפוש ב"תנ''ך", הספר FED UP מהגברת סו דנגייט (SUE DENGATE) מגלה שקיים מושג של SYMPTOM MORPHING, כלומר החלפת סימפטומים לאורך זמן, ושאכן, גמגום, טיקים ובוודאי כאבי ראש הינם סימפטומים מוכרים של רגישות לאמינים.

 

מה הייתם  עושים?

 

שני סיפורים מאוד מייצגים בכל זאת, מבלי לחכות לפוסט המיוחד:

מתוך אתר FEDUP:

[435] אמינים הם הבעיה גדולה באמת (אוגוסט 2006)

 

בן ה-14 שלי יוצא מדעתו אם צורך צבעי מאכל, אבל זה נמשך רק כמה שעות אז אפשר להשלים עם זה.

סליצילטים לא "רעים" מדי לפחות כשהוא בבית, למרות שזה בטח נורא בבית הספר. הוא נהיה קופצני ו"טיפשון". בכיתה הוא לא יכול לשבת בשקט או להקשיב למורה, אלא יהיה עסוק מדי בחיטוטים, שטויות ובלדחוף את הילד לידו.

אמינים הם הבעיה גדולה באמת . כאשר הוא אוכל אמינים מלחמת העולם השלישית פורצת. אנחנו צריכים אזעקה. מצב רוחו נסער, הוא בועט בקירות, מקלל, זורק דברים, צועק. מגעיל לחלוטין. אחרי שהתחלנו את "דיאטת חיוכים 1" היו לנו חמישה חודשים של ילד מושלם, אבל כשהתחלנו את האתגרים שלנו (ניסיונות להחזיר סוגי מזון נוספים בצורה מדודה ומבוקרת- הסבר כי הבלוג עוד לא הגיע לזה) זה היה הסוף של הקיום הנפלא שלנו. עם אתגר ה-אמינים לקח לו כמעט ארבעה שבועות כדי להירגע שוב.

 

[103] מלחמת העולם השלישית (אוגוסט 2001)

 

יצרתי קשר עם דיאטנית דרך בית החולים,  ובעזרתם הצלחנו לעבור את דיאטת הניקוי הראשונית. ... שנינו הגבנו לאמינים והסימפטומים שלנו היו זהים וחמורים - התנהגות תוקפנית עם חוסר שליטה עצמית, דיכאון וכו 'זה היה כמו מלחמת עולם שלישית בבית שלנו עד סוף השבוע, ושנינו לקחנו לפחות שבוע להתאושש ...

 

3.      לסיכום:

 ניסיון מלמד שאנשים שרגישים לאמינים צריכים לדעת הרבה על ההיסטוריה ועל טריות המזון שלהם ולהתקרב כל מזונות המכילים האמינים האפשריים בזהירות. רשימות של מזונות המכילים אמין (כגון אחד באתר עולם ברית כאב ראש) לא להשלים מנקודת מבט שלנו. אנשים הסובלים ממיגרנות שנמנעו ממזונות מסוימים אמין עשירה לעתים קרובות אומרים "ניסיתי להימנע ממזונות וזה לא עבד". סיבה לכך הוא מיגרנות יכולות להיות שעוררו הרבה מזונות אחרים המכילים אמין ו / או כימיקלי ומזון אחרים כגון תוספים, סליצילטים ולגלוטאמטים. למתכונים שהם ללא תוספים ונמוכים בסליצילטים, אמינים ומשפרי טעם, ראה עמודי המתכונים שלנו, אתר FEDUP, וכמה בלוגים באנגלית שמילת הקוד שלהם היא FAILSAFE. גם כאן אשמח לקבל הפניות.

לאנשים שונים יש תגובות שונות לכימיקלי מזון שונים. יש אנשים שמושפעים מכולם: צבעים מלאכותיים, 160b צבע טבעי אנאטו, חומרים משמרים, חומרים נוגדי חמצון סינטטי, משפרי טעם, סליצילטים, אמינים, מאכלי חלב, חיטה, גלוטן. ויש שרגישים רק לחלק. הצורה היחידה לזהות באמת אלו רגישויות יש לכם (אם בכלל), היא דיאטת ניקוי קפדנית של 4-5 שבועות, ואחר כך החזרה מבוקרת של מזונות מסויימים, אחד אחרי השני, לפי פרוטוקול ברור. מומלץ לבצע את ההליך בליווי מקצועי, (למרות שמשפחתנו הבלתי מקצועית בעליל הסתדרה לבד לא רע בכלל).

 

המידע שנמסר אינו מהווה ייעוץ רפואי או אחר, הוא נכתב על ידי אדם הדיוט מן השורה על סמך הבנתו האישית, ותו לו. יש תמיד להתייעץ עם רופא או דיאטן בעניין אי סבילות למזון. בארץ לא הצלחתי לאתר אנשים מקצועיים שמתמחים בתחום הזה, אך אני מנסה. ואשמח מאוד אם מקצועניים בתחום ייאותו להזדהות, ולסייע בשליחות הזו.

וגם מסרטן? רק עם חומרים משמרים אבל...

פולי-אמינים, כגון פוטרסין, קדברין, agmatine, spermine, וspermidine, נמצאים באופן טבעי במזון ומעורבים בצמיחה ושגשוג התאים (הרננדז-חובר ואחרים 1997; Kalac 2009; קים ואחרים 2009). אמינים אלה בנוכחות ניטריטים (חומרים משמרים) נמצאו כבעלי  פוטנציאל לגרום לסרטן כאשר  הם משתנים בגוף לnitrosamines (קים ואחרים 2009).

 

J Food Sci. 2010 Sep; 75(7): R139–R150.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2995314/

 

אסמכתאות  מדעיות

 

ניתן למצוא תקצירים לרוב הפרסומים להלן בPubMed, מסד נתונים הרפואיים.

 אדמס RF, מוריי KE, ארל JW. רמות גבוהות של פרא-cresol צואה בקבוצה של ילדים היפראקטיביים. Lancet 1985; 2 (8,467): 1,313.

 אלברטי, פירונה P, אליה M, וארינג RH, גירעון רומנו ג Sulphation בילדים אוטיסטים "תפקוד נמוך": מחקר פיילוט. Biol Psychiatry 1999; 46 (3): 420-4.

Breakey J, גבעת M, ריילי C, קונל ח דיווח על משפטו של התוסף הנמוך, דיאטת סליצילט נמוכה בטיפול בבעיות התנהגות והלמידה בילדים. דיאט Nutr J Aust 1991; 48 (3): 89-94. (האמין מסוימים המכילים מזונות כגון שוקולד גם לא נכללו).

כספי, McClay J, מופיט TE, מיל J, J מרטין, קרייג IW, et al. התפקיד של גנוטיפ במעגל אלימות בילדים שחוו התעללות. מדע 2002; 297 (5582): 851-4.

קלארק L, קווין J, Samild, סוויין א הניהול התזונתי של אלרגיה למזון ואי סבילות למזון בילדים ומבוגרים. עיתון אוסטרלי של תזונה ותורת התזונה 1996; 53 (3): 89-94.

דן ברינקר C, C ריינר, קר מ 'החקירה של אמינים הביוגניים בדגים ומוצרי דגים מותססים. בטיחות מזון היחידה לבריאות הציבור, חוג לשירותי אנוש, מדינת ויקטוריה, 2002. טקסט מלא חינם בwww.foodsafety.vic.gov.au.

Fonberg-Broczek M, Sawilska-Rautenstrauch ד רמה של היסטמין וטירמין בהבשלת גבינות. Rocz Panstw Zakl HIG 1995; 46 (3): 243-6. תקציר בלבד.

 גרדנר DM, שולמן KI, ווקר SE, חייט SA. עשיית דיאטת MAOI ידידותית למשתמש. J Clin Psychiatry 1996; 57 (3): 99-104.

 האוזר MJ, באייר ה 'אינטראקציות של isoniazid עם מזונות. תרופת Intell Clin פארם 1982; 16 (7-8): 617-8.

קים-כהן J, כספי, טיילור, וויליאמס B, ניוקומב R, קרייג IW, et al. MAOA, התעללות, וגן-סביבת אינטראקציה ניבוי בריאות הנפש של ילדים: ראיות חדשות ומטה-אנליזה. מול פסיכיאטרים 2006. פרסום Molecular Psychiatry מראש באינטרנט, 27 ביוני 2006; doi: 10.1038 / sj.mp.4001851.

 Klausen NK, גיבוש ונד E. של אמינים הביוגניים בהרינג ומקרל. Z Lebensm Unters Forsch 1986; 182 (6): 459-63.

Landete JM, פרר S, פולו L, אמינים פרדו I. Biogenic ביינות משלושה אזורים ספרדיים. J Agric מזון כימי 2005; 53 (4): 1119-1124.

Loblay RH, סוויין AR. "אי סבילות למזון". בWahlqvist ML, Truswell AS, התקדמות בתזונה קלינית. לונדון: ג'ון Libbey, 1986, עמודים 169-177. שינה 1986.

 

המגע JA. אמינים במזונות. CRC Crit Rev מזון Sci Nutr 1978; 10 (4): 373-403.

 מקייב ב"ג. טירמין התזונתי ואמיני Pressor אחרים בMAOI משטרים: סקירה. J Am Diet Assoc 1986; 86 (8): 1059-1064.

מאייר-לינדנברג, Buckholtz JW, Kolachana B, RH, Pezawas L, Blasi G, et al. מנגנונים עצביים של סיכון הגנטי לאימפולסיביות ואלימות בבני אדם. Proc Natl Acad Sci U S 2006; 103 (16): 6269-74.

Millichap JG, איי MM. גורם הדיאטה במיגרנה בילדים ומתבגרת. Neurol Pediatr 2003; 28 (1): 9-15.

 

מירצ'נדאני H, ההרים LE. היפרתרמיה ממארת קטלנית כתוצאה מבליעה של tranylcypromine (Parnate) בשילוב עם יין וגבינה לבנים. Sci המשפטי J 1985; 30 (1): 217-20.

Morinaga S, קוואסקי, Hirata H, סוזוקי S, הרעלת Mizushima י 'היסטמין לאחר הבליעה של טונה גלם מפונקת באיזוניאזיד לקיחת מטופל. Intern Med 1997; 36 (3): 198-200.

Nadon CA, Ismond MA, האמינים הולי ר 'Biogenic בבשר חזיר ארוז ואקום ופחמן דו חמצני שבשליטה ארוזה אווירה טרי מאוחסן ב-1.50 המעלות צלסיוס J מזון Prot 2001; 64 (2): 220-7.

פארקר G, דיכאון עמיד לטיפול ט וטקינס: כאשר חוסר סובלנות תרופה נוגדת דיכאון עשויה להצביע על אי סבילות למזון. אאוסט N Z J Psychiatry 2002; 36 (2): 263-5.

Pomilio AB, ויטאלה AA, Ciprian-אוליביה J, Cetkovich-Bakmas M, גומז R, Vazquez ג Ayahoasca: פסיכוזה ניסיונית המשקפת את השערת transmethylation של סכיזופרניה. J Ethnopharmacol 1999; 65 (1): 29-51.