על רגישות לגלוטמאטים וחומרי ריח, תעשיית ה"מזון הבריא", וחטיפי אנרגיה בריאים עם מתכון מנצח

כשבוע אחרי שהתחלנו את "חודש הניקוי" בביתנו, הלכתי לסופר . עם הילדים.

חטיף גרנולה וקינואה ביתי. לא חיכו שיתקרר מספיק לחתוך כמו שצריך...

לא נשמע דרמטי? רק למי שלא עבר את זה. כשמתחילים להבין מה מוכרים לנו בסופר (הרבה מוצרים, אבל מעט מאוד מזון ראוי לאוצרים שלנו) ומנסים בד בבד לקרוא את כל התוויות, להשוות אותן עם רשימות השר''ץ , רשימת שמות הכיסוי של החומצה הגלוטמית החופשית (MSG, מונודסודיום גלוטמט) וטבלאות הכימיקאלים הטבעיים, ולגמול את הילדים מהמזונות האהובים עד כה שפתאום גילינו שהם לא טובים להם... לא צריך שום אי רחוק להגיע לרמות הסטרס של "הישרדות". הסרט המפגר הזה שהם עונדים על המצח פתאום נראה כמו כלי מצויין לחנוק את יצרני המזון. 

בשלב הראשון של הניקוי, הילדים (ולרוב גם אנחנו) בקריז, ממש כמו של מסוממים בגמילה. הגוף הקטן והרגיש שלהם עובר תהליך דטוקסיפיקציה (ניקוי מרעלים) קשה מאוד, שגם אצל מבוגרים גורם לרגזנות וקשיים. מנגנוני המוח שלהם (עודף הסוכר, הMSG ושות' גורמים לתופעות של התמכרות אמתית ושינויים במנגנוני המוח, ממש כמו סיגריות) זועקים למנת הזבל שהורגלו אליהם...

אפילו כל מיני סוגים של "אוכל בריא" אסורים פתאום, אם כי באופן זמני. הילדים לא מבינים למה אמא התחרפנה ואוסרת עליהם עגבניות, בננות, תפוזים ותותים (שעד לפני שבוע היו בגדר מאכלים בריאים ומעודדים). ובנוסף הם חשים את המשבר שבדרך כלל עובר על ההורים בשלב הזה. יש להתכונן, הגמילה הראשונית מטלטלת (ומכאן החשיבות להתכונן עם המתכונים המחייכים והמפתים בבלוג הזה). 

וזה קשה אפילו אם אכלתם "בריא" קודם...  לא היינו משפחה של ג'נק פוד. פיצה אולי פעם בשבוע, בורקס פעם בחודש, נקניק בטיולים פעמיים בשנה. כל השאר? בריאים אנחנו!  אבל... מי ידע שצריך גם להישמר מה חומרים המשמרים בלחם המלא ובפירות היבשים, מן המלטודקסטרין בגרנולה, מצבעי האנאטו ואחרים בגבינה למריחה וביוגורט.... אפילו ברוטב העגבניות היקר וה"בוטיק" היו צבעי מאכל ומשמרים! ועל כמות הסוכר בדגני הבוקר בכלל חבל לדבר:

בקיצור- בהתחלה לפחות, אל תיקחו את הילדים לסופר. לי לא אמרו את זה, וגם ככה לא היה לי עם מי להשאיר את הקטנים. לכן יצא שא' אהובי, כל גופו הקטן נסער מהזבל שהאכלתי אותו עד כה, ועוד יותר מההתנתקות הפתאומית, נכנס לסופר.

יותר גרוע? נכנס ר-ע-ב לסופר. רעב מגביר את תופעות ההנתהגות, במיוחד אצל המגיבים לגלוטמטים (זה איכשהוא קשור להשתוללות רמות הסוכר בדם).  אסור שהילד יהיה רעב, ואסור שירגיש "בעונש"...
חיפשתי במה לפנק אותו (אנחנו בסופר! אלפי מוצרים מחכים רק לנו!)
למרות שכבר היה שש וקרוב לארוחת הערב.. אז חיפשתי משהו קטן וטעים לקנות לו, ככה שינשנש ויהיה רגוע עד החביתה-עם-שני-מקלות-סלרי-וגבינה-לבנה-ללא-חומר-משמר-. (אז זה עוד היה נדיר).

מה לקנות? דגני בוקר כאמור, OUT.  (אולי שלוה  בלי כלום היה פתרון טוב, אך לא ידעתי אז). כבר הבנתי שבצק ה"פילסבורי" ודומיו במאפייה המקומית מלאים במרגרינה, בחומרים משמרים ובצבעי מאכל. עכשיו, בסוגריים שתרגישו טוב, חדשות מנחמות לכל מי שאופה בבית ולא מבין למה המאפים שלנו לא יוצאים זהובים כמו אלו של המעדניה: כי הם מרמים! 




Ingredients; ... Salt, Potassium Chloride, Xanthan Gum, TBHQ and Citric Acid (preservatives), Yellow 5, Color Added, Red 40 -גם כאן יש צבעי מאכל והTBHQ המפחיד

המאפים התעשייתיים, אפילו אלו בלי ריבה אדומה זוהרת או קרם צהוב כמו ששום מקל וניל לא יהיה בחיים, מכילים צבעי מאכל. נשבעת לכם. תקראו את הרכיבים של בצקים מוכנים לאפיה, או של רוב ה"קרואסנים" הזהובים ו"עוגות של פעם" בקופסאות עם הסבא המחייך, או סיפור משפחת האופים המרגש. לרוב יש שם, מעבר לחומרים המשמרים, צבע מאכל אדום וצהוב, שנקשר כאמור להיפראקטיביות והפרעות התנהגות. וסרטן, בקטנה. וחומרי טעם וריח, שאין לדעת מה יש בהם כי זה סוד מסחרי.

בקיצור, קניתי "גרנולה בר"  בוטיק באריזה מפונפנת  עם תמונות של שדות מוריקים ודגנים טבעיים, ללא שומן טראנס, ללא חומרים משמרים, ללא צבעי מאכל, ללא קוקוס, ללא כלום. למרות שהייתי די חדשה לשיטת החיוכים כבר ידעתי להימנע מדבש (עשיר בסליצילאטים) ומשוקולד (אמינים). קניתי את הסוג היקר באמת. (יותר אפילו מנייצר ואלי (,NATURE VALLEY. ברשימת הרכיבים לא היה שם שום מספר מחשיד, ואילו "חומרי טעם וריח" התהדרו בטבעיותם (לזה יש סיפור אחר).

כלל גדול בצרכנות המודרנית: ככל שיש פחות מרכיבים במוצר "מוכן", כך המוצר יקר יותר. וזה טוב. זה פשוט אומר שהוא לא מלא בכל הזבל הזול. מצד שני מי שמקפיד קונה הרבה פחות "מעובדים" וזבל מוכן, כך שהחשבון הסופי בסופר יוצא יותר זול.

חישבתי באופן מהיר:  אפילו אם אני מכינה את  חטיפים של המתכון הנוכחי עם שיבולת שועל ללא גלוטן, על טהרת המוצרים האורגניים, כולל סירופ המייפל, זה עדיין יוצא מחיר לקילו שהוא חצי מהמחיר של החטיפים המוכנים התעשייתיים (לא היקר שקניתי. שם זה יוצא רבע).

כמו הרבה דברים אחרים בחיים, שיטת החיוכים היא אילוסטרציה למשל הדרך הקצרה שהיא ארוכה.

בקיצור הקטן אכל בתיאבון ובעונג רב חטיף גרנולה יוקרתי, תוך כדי שיטוט בשדרת מרככי הכביסה. אכל שלושה. ותוך בערך 6 דקות היה צריך פיפי דחוף. כמה דחוף? זה כבר מתקשר למה שעושים עם מרככי הכביסה, או כמעט. רצנו. זאת אומרת, דחפתי את העגלה עם הקטנה בפנים בכל הסופר עד שמצאנו את השירותים, דחפנו את דלת האש, ועשינו את כל הפרוצדורה שקשורה בילד לחוץ מאוד עם כפתור "קשה" במכנס ותינוקת עצבנית בשירותים ציבוריים שניקיונם אמנם בסדר, אך לא מספק אותך כהורה, תוך כדי הפצרות שובות לב של "תתאפק עוד קצת".  עבר בשלום (חוץ מהעצבים שלי, אבל מי סופר אותם). הגברת עם החלוק שעומדת בפינת השירותים של הסופר הסתכלה עליי במבט מבין ומלא אחוות אמהות. חיכנו אחת לשניה.

חמש דקות אחרי שביצענו את כל הפרוצדורה בכיוון ההפוך, כולל שטיפת ידיים בסבון וורוד זוהר שמריח כמו חומר לניקוי רצפות מרוכז, וחזרנו למדף מרככי הכביסה, שוב. נורה נדלקה במוחי. צרכים דחופים הם סימן מובהק לתגובה "לא מחייכת", כמו הרטבות לילה אחרי הגיל הסביר, רגישות מוגזמת לאור ולרעש, מישוש ואכילת שרוולים, חריקות שיניים, " צעקות מלחמה" שחוזרות על עצמן, ועוד.  טוב, אמרתי, זה תהליך הניקוי, רק ביש מזל שזה תפס אותנו בסופר.

בפעם השלישית שרצנו לשירותים (ונכנסתי אתו לעזור להוריד את המכנס עם הכפתור הקשה לפני שענייני מרככי הכביסה יהפכו אקוטיים ממש), הגברת עם החלוק של הסופר כבר הסתכלה עלינו באופן מוזר. היא לא נהיתה יותר ידידותית כשהזאטוט החל מגדף אותי ואת אחותו מתוך התא (כבר יצאתי והמתנתי מהצד השני של הדלת, תוך דאגה עמומה מכך שמבשם האוויר האוטומטי פולט כל שתי דקות כמות קטלנית של חומרי ריח כימיים לאוויר, המשתלבים יפה עם ריחה החריף-פרחוני של שלולית הסבון הזוהר ליד הכיור).

יש בוודאי מצבים יותר גרועים מאשר המבט של אחראית השירותים בסופר, כשילד זועק לך מבעד לדלת  פנינים כגון "לכי אישה זרה, לא רוצה שתיכנסי אתי לתא השרותים. לא רוצה שתורידי לי מכנסיים. אותך לאבא שלי. לא רוצה שתיקחי אותי יותר"...

אולי היא דיווחה עליי למישהו, אבל בטח כשראו את התנהגות הילד לאחר מכן, עד שיצאנו סוף סוף בעיצומו של התקף עצבים, הגיעו למסקנה שאף אחד לא יחטוף אחד כזה.  (ברצינות, עד היום אני ברגשות מעורבים, כי ברור היה שהילד במצוקה. אולי היו צריכים לדווח...)

התופעה חרגה באופן מובהק מתסמיני "קריז" רגילים.  חשדתי שמדובר בתגובה מיידית לחשיפה כימית כלשהי (מניסיוני במבט לאחור, "פיפי דחוף" ורגישות פתאומית לאור מופיעים ממש מהר, ואחר כך באים והולכים למשך כמה ימים. אבל אולי אצלכם זה שונה).  פתחתי את הספר FEDUP  שוב, בפרק שמדבר על ריחות וNONFOOD , ומהטלפון שלפתי את רשימת החומרים המסוכנים מעבר לשר''ץ (מכילי הגלוטמטים).

חטיף היוקרה מכיל, מעבר לכמות סוכר (קנים, אלא מה) מטורפת, מלטודקסטרין ולתת שעורה, שהם שני שמות כיסוי לחומצה גלוטמית חופשית (כמו מונוסודיום גלוטמט), סירופ תירס עשיר בגלוקוז (אותו סיפור), ואנטיאוקסידנטים BHA ,TBHQ וBHT בשמנים. בצירוף עם הריחות הכימיים של חומרי הכביסה ושל מבשמי האוויר, טמנתי לילד מלכודת כימית שכמעט אי אפשר להתחמק ממנה, ושנינו נפלנו בה.

מה יש ללמוד מהסיפור הזה?

1. יש להישמר מכל "בני הדודים" של המנוסודיום גלוטמט, אפילו שהם מוצגים כחומרים בריאים - מלטודקסטרין אפילו "מומלץ" על ידי רופאים מסויימים כתחליף סוכר לחולי סכרת, למרות שהוא בעצם גורם לפיק של אינסולין. ולתת שעורה אמנם טבעי ומשמש להכנת בירה בתהליך המסורתי, אך משחרר כמות גדולה של חומצה גלוטמית חופשית למוח. למה? החומצה הגלוטמית החופשית גורמת לתחושה של "טעים" באופן מלאכותי, (לכן לדעתי מוסיפים את לתת השעורה לכמעט כל החטיפים, כי השפעתו על הקמח די זניחה),  והיא מגרה את תאי העצב לפעמים עד כדי פיצוצם ומותם. 

בתכלס, אף אחד לא מקשר שתייה מרובה של בירה עם IQ  גבוה, כשחושבים על זה.

2. הילדים (והמבוגרים) הרגישים לשר''ץ, לסאליצילאטים, לאמינים או לגלוטמטים מגיבים גם לריחות הכימיים של מרככי הכביסה , דפי הבישום של המייבש, ומבשמי האוויר שפורחים תחת כל עץ רענן מקום סגור שלא יריח כמו עץ רענן אמתי מה שלא תעשו. לפחות אל תרעילו את עצמכם במבשמי האוויר האלו. למה? כי הריחות המלאכותיים האלו מכילים חומרים דומים מאוד לסאליצילאטים, לאמינים וגם לגלוטמטים (תלוי איזה ריח), רק יותר גרוע: הם נשאבים דרך האף ומגיעים ישר למוח וגורמים שם לנזקים. וגם לקינוח, מחקרים אחרונים קישרו בין חומרים אלו למקרים של סרטן.   אם אתם כמהים לריח טוב, חכו עד שכל הבית עבר את מבחן הסאליצילאטים, ותבשלו על אש קטנה מקל קינמות ו/או חצי לימון או חצי תפוז.

3. כמו שהגברת DENGATE SUE כותבת בספרה ובאתר http://fedup.com.au/, על סמך אלפים של מקרים שהיא בחנה, יש כנראה אפקט סינרגי בין הכימיקאלים השונים . ראו למשל את מחקר סאוטהמפטון מ2007 ((the Southampton study 2007 -2003

זאת אומרת, שחשיפה לכמה כימיקאלים בסמיכות זמן גורמת לתגובה יותר חמורה מסך החשיפות היחידות.

מתוך אתר FEDUP

4. תשמרו על הילדים מכמה שיותר חשיפה לכימיקאלים, במיוחד בתקופת הניקוי הראשונית.  זה כולל שמפו זוהר, משחות שיניים בצבעים וטעמים, מבשמי אוויר מלאכותיים, והריחות הכימיים בחנויות הקניון. האתר FEDUP  מפרסם בניוזלטר האחרון שלו תמונה של פעוט חמוד עם כתם כחול על המצח כדוגמה היה מחבל חמאס שמתפלל לפני פיגוע התאבדות.  שטף הדם נגרם אכן מדפיקה מרובה וחוזרת של הראש בקיר, ויש גם מרכיב של התנהגות התאבדותית. אבל התינוקי האוסטרלי לא התפלל בכיוון מכה ולא רצה לפגוע בחפים מפשע (חוץ מעצמו).  הוא הגיב לצבע (טבעי) אנאטו. יש המון סיפורים על ילדים שמגיבים בדפיקות ראש (head banging ) לאמבטייות קצף עם צבעים משגעים- האדום הוא האשם הנפוץ ביותר- וריחות משקרים, בהתקפי זעם והתנהגויות דמוי-אבדניות, כולל דפיקת ראש בקיר/רצפה.  תועדו כבר אלפי ילדים.

5. אל תשתמשו במרככי כביסה ודפי בישום במייבש. חומץ לבן פשוט, באותה כמות כמו מרכך הכביסה, עושה את אותה עבודה של ריכוך המים. אם חייבים ריח, תוסיפו לו כמה טיפות של שמן אתרי מרוכז, למרות שגם אלו עשירים בסאליצילאטים.

6.תכינו את החטיפים בבית. אלו טעימים, בריאים ולא יגרמו לילד תגובות ביזאריות.  גם אתם תיוושעו מהתקפי חרדה על מה קרה לילד.

וסוף סוף...החטיף:

חטיף כזה וכוס יוגורט על הבוקר (אנחנו אוהבים את יוגורט העיזים האורגני לשתיה של גבעות עולם) פותרים את דאגת "מה יוכלו לפני בית הספר. והכי טוב, הילד לא יתלונן אם תדחפו עוד אחד לקופסת האוכל או לכיס של הילקוט. החטיפים לא "מפונפנים", אבל בכך החן שלהם, שהם נותנים תחושה של הבית הקטן בערבה (מלבד הקינואה, אבל אפשר להחליפה בדוחן).

מה שכן, הסטוק במקפיא אוזל כל כמה ימים.

המתכון-

חטיפי בריאות אמיתיים - גרנולה, קינואה, מייפל ופירות יבשים. ארוחת בוקר על הדרך...

Type text or a website address or translate a document.

Cancel

חטיףחח חטיף גרנולה וקינואה ממרכיבים טבעיים. ללא סוכר, ללא גלוטן, FAILSAFE, מחייך, פרווה, ללא לקטוז, וטעים ומשביע מאוד.


מה צריכים?

1.5 כוס שיבולת שועל (לא מהיר הכנה) אפשר ללא גלוטן.
1 כוס קינואה לאחר השריה של לפחות חצי שעה במים.

1 כוס חמאת קשיו ביתית (טוחנים כוס קשיו ושליש כוס מים בבלנדר אחרי השרית הקשיו לכמה שעות במים. אם יש לכם בלנדר עוצמתי מספיק אפשר לוותר על ההשריה). זה יוצא כמעט כוס וחצי, תשמרו כוס לנשנושים
1/8 כפית מלח (השתדלו מלח ים אפור).

3/4 כוס סירופ מייפל טהור (אני מעדיפה GRADE B בגלל טעמו העשיר יותר, יש שסוברים שהוא גם יותר עשיר בברזל).

ביצה גדולה.

1/2 כפית וניל או 3 ס''מ של מקל וניל.אם משתמשים במקל טוחנים אותו דק, למשל עם הקשיו.

4 כפות שמן קנולה

אופציות:

תוספות:

·         1/4 כוס שבבי שוקולד כהה (למי שהוכיח עמידות לאמינים, לא לתקופת הניקוי), או:

·         1/4 כוס שבבי חרובים (אני מרסקת חפיסת "שוקולד חרובים" לצ'פס. זהירות למי שרגיש ללקטוז, רוב ה"שוקולד חרובים" חלביים)

·         1/2 שקית תפוחונים (באריזה הירוקה).התפוחים אמנם מקולפים וללא חומרים משמרים, אך מכילים סאליצילאטים בכמות בינונית. לא לתקופת הניקוי.

·         פלחי אגס מקולף, מיובשים בתנור במשך שעה בחום 100 מעלות.

·         חצי כוס סוכר דמררה.

·         1/4 שברי קשיו מומלחים  או מומתקים/מקורמלים ( 2כוסות קשיו טבעי, 20-25 דקות בתנור בינוני לאחר השריה בכוס מים עם כפית מלח, או כוס מים עם 3 כפות סוכר). שופכים את המים על הקשיו בתחילת האפייה, ולאחר שהתאדו מערבבים כל כמה דקות ששום אגוז לא ייחרך. הקשיו מוכן כשצבעו זהוב בהיר מאוד (אחרת נוצרים אמינים).

החלפות

·         המתכון הזה לא ממש מתוק. אם אוהבים  טעם יותר מתוק, אפשר להגדיל את כמות הסירופ ל1.5 כוס (ולהוסיף 6 כפות שיבולת שועל נוספות) או להוסיף 1/2 כוס סירופ מוזהב, או 1/2 כוס סוכר דמררה.

·         אפשר להחליף חמאת הקשיו בכל אגוז אחר(לא בתקופת הניקוי, ולאחר בדיקה הסיבולת שלכם. כל האגוזים האחרים מכילים סאליצילאטים, ורובם גם אמינים). אגוזי לוז ופקאן בינוניים בסליצילאטים, כל השאר גבוה עד גבוה מאוד.

·         ניתן להחליף את שמן הקנולה בשמן זית (לא בתקופת הניקוי, ולאחר בדיקת רגישות לסאליצילאטים)

·         במקום הביצים- כף זרעי צ'יה – מכיל סאליצילאטים ואמינים.

מה עושים?

1.      מחממים תנור ל -260 מעלות צלסיוס.

2.      מבשלים חצי כוס קינואה במים, כמו שמבשלים אורז. אפשר כבר לבשל כמות גדולה לארוחת צהריים, ולקחת מזה חצי כוס לפני בישול, וחצי כוס אחרי הבישול.

3.      מפזרים את שיבולת השועל ואת הקינואה הלא מבושלת, המסוננת היטב, על תבנית אפייה גדולה באופן שווה. ברגע שהתנור חם, קולים את שיבולת שועל ואת הקינואה במשך 10 עד 15 דקות. אני אוהבת לשים את הקינואה קודם ולאחר כ6-7 דקות להוסיף את שיבולת השועל. מערבבים מדי פעם שהקלייה תהיה אחידה. מוציאים כשמתחילים לתפוס צבע זהוב.  ביננו, כבר דילגתי על השלב הזה ויצא בסדר גמור, אבל תחליטו אתם.

4.      מוציאים ומורידים את חום התנור ל170 מעלות.

5.      שופכים את שיבולת השועל ואת הקינואה לקערה בינונית או למיקסר ומערבבים עם הביצה, חמאת הקשיו, מלח הים, סירופ המייפל, הוניל והשמן. מערבבים עד לקבלת התערובת חלקה.  זהירות- מי שמשתמש בבלנדר חזק- מצאתי פעם את עצמי עם בלילה... פשוט הוספתי 2 ביצים ואבקת אפייה ויצא עוגה בחושה לא רעה בכלל. במיוחד עם שארות חמאת הקשיו-מייפל כציפוי...

6.      מוסיפים את התוספות שבחרתם.

7.      מרפדים את תבנית עוגה מלבנית (בערך בגודל של תבנית אלומניום) בנייר אפייה.

8.      יוצקים את התערובת ומחליקים באופן שווה, ולאחר מכן לוחצים כלפי מטה. צריך להתקבל עובי של כ2 ס''מ.

9.      אופים 15-20 דקות (לפי התנור שלכם) ,עד שהתערובת מזהיבה ונהית "קפיצית".

10. מוציאים, מקררים, חותכים לכמות ולגודל הרצוי, ועוטפים כל חטיף שלא נאכל מייד בנייר אלומיניום אישי. נשמר כ3 ימים במקרר,במקפיא יותר.

בתאבון, ובעיקר לבריאות!

  

דף מידע- אמינים

דף מידע- אמינים

 

הרבה מתוכן הדף הזה מתורגם ומותאם מתוך אתר www.fedup.com.au, עם השלמות מתוך קריאה מרובה וניסיון אישי שלנו ושל חברינו שהצטרפו לניסוי המדהים הזה שנקרא "אוכל מחייך".

 בקליפת אגוז:

-אמינים הינם חומרים טבעיים במזון, הנוצרים מפירוק של חלבון לאורך זמן או דרך בישול ארוך. הם אחראים מצד אחד לטעם ה"טעים" של בשר מיושן, חמין, בשר מושחם בגריל, גבינה משובחת, יין, שוקולד, ירקות מוחמצים, בננות בשלות, ומצד שני לריחות מדגים רקובים ובשר "פג תוקף" (יש גם אחד שנקרא "CADAVERIN" , מלשון "גופה". והמבין יבין.)

- סימפטומים: הם רבים וכוללים מיגרנות, רגזנות (מאוד נפוץ), אגרסיביות וחוסר אמפתיה, דיכאון, אימפולסיביות ושיקול דעת פגום, קשיי נשימה, חולמנות וחוסר ריכוז, פעימות לב מואצות, נפיחות (החמין, החמין), תופעות מתחום האלרגיות (נזלת, שיעול וכו..) אובחן קשר אפשרי עם סכיזופרניה. ויש עוד...

- כ40% מהסובלים רגישים לאמינים . חוקרים יודעים כבר זמן רב כי חוסר יכולת לפרק אמינים בגוף קשור לתוקפנות אצל גברים.

- כל מי שנאלץ להשתמש באנטי-היסטמינים רגיש לאמינים ושווה לו לנסות להימנע מהם במשך חודש. (היסטמין הוא אחד האמינים הנפוצים). לפעמים אנטי היסטמין רגיל יכול לסייע לסימפטומים של רגישות לאמינים, לא תמיד. רוב האנשים הרגישים לאמינים רגישים גם לסאליצילאטים ו/או גלוטמטים.

- בניקוי הגוף מ-אמינים, נוצרים לפעמים קרובות מצבים של "קריז"- סימפטומים קשים ומוגברים- לתקופה של עד 3 -  4 שבועות. לכן הגברת/הישארות הסימפטומים בשבועות הראשוניים של הימנעות אינה מלמדת על אי-רגישות.

-דוגמאות של מזונות גבוהים באמינים, בסדר עולה: פירות שהופכים רכים עם הזמן כגון בננה ואבוקדו, אגוזים חוץ מקשיו, יינות וחומץ, בירה, ירקות מוחמצים, פירות יער, תפוזים ופרי הדר (על לימון יש וויכוח), תמצית שמרים ורוטב סויה, פטריות מסוימות, דגים ובשר מעובדים או מיושנים או בבישול ארוך, שוקולד, גבינות "משובחות" ומיושנות... קחו בחשבון, שכל ביס כמעט מכיל כמות שונה של אמינים בגין השוני ב"גיל", בתנאי הגידול והאחסון, ובצורת הבישול. לכו לרשימת הקניות לרשימת מזונות בטוחים לגמרי.

- איך להפחית את הסבל ? אם לא בחרתם בניקוי שלם לחודש (וחבל, כי רק זה יאפשר לשלול או לאשר רגישות), יש לפחות להפסיק לגמרי את המזונות עתירי האמינים שברשימה לעיל, ולפקח על סה''כ האמינים שצורכים ממקורות דלים או ממוצעים.

השינוי לא חייב להיות קשה, והוא יכול להפוך את החיים מאושרים יותר, רגועים יותר ובריאים יותר לכל המשפחה.

 

 

1.      מבוא- קצת מדע, הרבה מידע. (אפשר לדלג אך חבל)

 

1.1.   כללי:

 

 כל המזונות מורכבים ממאות תרכובות טבעיות שיכולות להשפיע עלינו, תלוי כמה אנחנו אוכלים מהן וכמה אנחנו רגישים.

 אמינים ביוגניים  (Biogenic amines ) נוצרים על ידי הפירוק של חלבונים במזון. מדובר במומרים טבעיים ולפעמים מהותיים לקיומנו. הם משפיעים על תפקוד נפשי, לחץ דם, טמפרטורת גוף, ותהליכים אחרים. הורמונים מסוימים, כגון אדרנלין (אפינפרין) הם תרכובות המכילות אמין. יש אמינים רבים ושונים, ביניהם:

 ■ טירמין (למשל בגבינה)Thyramine

 ■ היסטמין histamine(למשל ביין)

 ■ phenylethylamine (למשל בשוקולד)פנילאטילאלמין

 ■ agmatine, פוטרסיןputrescin , קדבריןcadaverin ,  ספרמידין spermidine (למשל בפירוק דגים)

 ■ tryptamine טריפטמין

 ■ אדרנלין (האפינפרין)adrenaline (epiephedrine)

 ■ סרוטונין serotonine

 ■ דופמין dopamine

 ■ועוד...

 

הגוף הבריא לגמרי בדרך כלל מפרק את האמינים בעזרת אנזימים כגון MAO (מונואמין אוקסידאז-monoamine oxidase-). אם אנזים זה חסר, מוחלש, לוקה או חסום יכולות להצטבר כמויות גדולות מדי של אמינים בגוף, ולגרום לתופעות בריאותיות קשות.

באגב, משרד הבריאות יודע זאת היטב, ומפקח למשל על כמות ההיסטמין בשימורי טונה. לפני כמה חודשים פורסמה הידיעה הזו באתר YNET:

 

 

משרד החקלאות אפילו מפרסם הסברים על הרעלות היסטמין מדגים לא טריים:

 

"רעילות היסטמין

5 mg /100 g (safe for consumption)בטוח לשימוש -

5-20 mg /100 g (possibly toxic) - רעילות אפשרית

20-100 mg /100 g (probably toxic) רעילות סבירה -

>100 mg /100 g (toxic and unsafe for human consumption)- רעיל ואינו בטוח לשימוש בני-האדם"

"

 

כנראה, שחלק מאתנו רגישים גם לכמויות בין 5 ו20מ''ג ל100 ג', ואפילו פחות.

ואני שואלת: אם כבר יודעים, מנטרים ומפקחים, למה לא לציין על הקופסה את כמות האמינים במוצר? שמי שמתעניין יוכל לדעת?

 

1.2.   איך עלו על כל זה?

ניסוי וטעייה. נכון, שיטת החיוכים הינה בעיקרה אמפירית, ואוהבי המדע הטהור (כולל רוב רופאי קופת חולים) מעקמים את האף.  אממה... זה עובד.  ראו למשל את "אפקט הגבינה":

 

1.3.   "אפקט הגבינה"- למה גבינה צהובה ושוקולד עושים לי כאב ראש?

באנשים שנוטלים תרופות מסוימות הידועות כMAOIs (מעכבי מונואמין אוקסידאז), האנזים מנוטרל והצטברות של טירמין יכולה להתרחש, ולהוביל למגוון רחב של תסמינים כוללים כאבי ראש, פריחות בעור מגרדות , דפיקות לב ושלשולים, ובמקרה הקיצוני ללחץ דם מסכן חיים. מספר אנשים שנתלו מMAOI  או סבלו מחוסר בMAO  (מתרופות או באופן טבעי) מתו משבץ או התקפי לב לפני שהרופאים הבינו שחולים שנוטלים MAOIs חייבים להימנע ממזונות עשירים בטירמין. זה נקרא "אפקט הגבינה"  כי ב -1960 רוקח בריטי שם לב שאשתו פיתחה כאב ראש בכל פעם שהיא אכלה גבינה - גבוהה בטירמין - תוך נטילת תרופות נוגדות דיכאון MAOI.

 

1.4.   אז מה קורה לנו, ולמה?

יש מצב נדיר שבו אנשים נולדו ללא גן MAOA והם חסרי אנזים   MAO לחלוטין.  הרבה יותר נפוץ הוא מצב של פעילות נמוכה של הגן שמחולל את האנזים הזה בגופנו, ומספרם נאמד כיום בכשליש מהאוכלוסייה בקירוב.

לעניות דעתי, הדבר חדש ונוצר מחשיפת גופנו לכל ה"זבל" באוויר ובמזון בדורות האחרונים.  התימוכין שלי?   ילדיי האהובים הינם צאצאים גאים של יהודים כשרים, שאוכלים חמין ואוכל מחומם כבר 1700 שנה, כלומר שגנטית צריכה להיות להם סיבולת מאוווד גבוהה לאמינים . (ולא דיברנו על החמוצים מהצד הפולני של המשפחה).

עכשיו תאמינו לי או לא, עם הסימפטומים שהיו לנו בבית... לאורך הדורות ילדים/אנשים כאלו לא היו מוצאים שידוכים בגטאות השונות, ופשוט לא היו מולידים צאצאים בעצמם, כלומר שהבחירה הטבעית הייתה מוציאה אותם אנשים עם רגישות לאמינים משרשרת הדורות היהודית. ושלא נדבר על זה שהקפאה וקירור חדשים יחסית, ואבותינו של כולנו בהכרח אכלו יותר אמינים, ולא רק כי אכלו יותר מזונות מוחמצים ובשר מיובש.

עוד הוכחה, שאני כרגע לא יודעת לאן לקחת אותה:

מסתובבת באינטרנט תיאוריה מעניינת, לפיה רגישות ל-אמינים הינה תוצאה של חוסר איזון בחיידקי המעיים שלנו, ולכן נטילת פרוביוטיקה עשוייה לסייע/לפתור את הבעיה.  עושה שכל, ויש הרבה עדויות על אנשים שהצליחו להתגבר (למשל KERSTEN"S KITCHEN) בעזרת כרוב חמוץ, יוגורט טבעי ופרוביוטיקה על רגישות קשה מאוד ל-אמינים.  אבל. נטילת פרוביוטיקה עצמה בדרך כלל משחררת בגוף המון אמינים וגלוטמטים, ויכולה לגרום לתוצאות הרות אסון. אפילו ה"גורואים" הגדולים מודים שמדובר בהליך של ניסוי וטעייה, כי לפעמים פרוביוטיקה לא מותאמת עשוייה להגביר את הרגישות – ולכן הסימפטומים-  במקום לשפר את המצב.

עשינו ניסוי קטן בבית.... ואני עוד לא מסוגלת נפשית לדבר עליו, אבל זה לא היה מוצלח. זאת אומרת, הוכחנו שיש השפעה של הפרוביוטיקה... אבל זה קרה בכיוון שלא רצינו, ולכן נחכה עוד קצת עד הניסוי הבא.

בינתיים עבורנו הימנעות מ-אמינים היא דרך המלך, ואם אעלה על משהו אחר מצליח אספר לכם.  אל תשכחו, אני לא רופאה ולא מקצוענית, רק אמה עם רצון עז להיטיב עם ילדיי שלי, וגם שלכם אם אפשר על הדרך. כי אם בזכות אתר זה נמנע אפילו מקרה אחד של אדם שעולה על הכביש עם תופעות כימיות בגוף כאילו שתה ליטר וויסקי, וכתוצאה מזה מישהו  לא נהרג(כמו בפרסומת של אור ירוק), אני את שלי עשיתי. גם אתם, אם הפצתם את האתר הזה למי שיכול להפיק ממנו תועלת. לכן אני מאוד מבקשת, תפיצו. תשתפו את האתר הזה. לכם זה לא עולה כלום, אני לא מרוויחה מזה כלום, אך למישהו אחר זה יכול לשנות את חיים.

 

מחקר עם תשעה ילדים בלתי נשלטים בשנת 1985 הראה כי בממוצע נמצא פי חמש יותר PARACRESOL בצואה שלהם מאשר לקבוצת ביקורת. Para-cresol הוא תוצר פירוק של טירמין. לכן נראה, שילדים "קשים" אלה לא הצליחו לפרק את הטירמין במזונם, כתוצאה מכך עלה מפלס אותו אמין בגופם, ולכן התנהגותם הפכה לבלתי נשלטת ואנטי חברתית. אנחנו לא יודעים כי לא בוצע מחקר מעקב, אם כי החוקרים ציינו כי "התוצאות מצביעות על מעורבות תזונתית".

בשנת 2002, מחקר אחר מצא כי גברים עם מחסור באותו אנזים MAOA שחוו קשיים בילדותם נמצאו בסיכון גבוה יותר להפגין התנהגות אנטי-חברתית. אל הדיון בהשפעות גוף-נפש לא ניכנס, אבל לפחות שנדע כמה שיותר עובדות.

 

2.      אמינים-  סימפטומים ותסמינים ספציפיים:

כאמור כל אחד מה"חומרים המסוכנים" (שר''ץ וסליצילטים, גלוטמטמים ואמינים) יכולים לגרום לכל רשימת הסימפטומים.

באחד הפוסטים הקרובים אביא מקבץ עדויות של אנשים שהם או בני משפחתם נמצאו כרגישים לאמינים. הסיפורים ספק מצחיקים ספק עצובים, ובכל מקרה מביאים הצצה מעניינת אל תוך העולם הזה, של רגישויות מזון. אשמח לקבל עדויות גם מקוראי הבלוג כאן, במקום המיועד ל"משוב" למטה או למייל thetasteofasmile@gmail.com

בוודאי אדאג לערפל פרטים כך שאף אחד לא יוכל לזהות אתכם. תחשבו, מניסיונכם מישהו אחר יכול להיבנות וללמוד גם על המקרה שלו.

 

בחרתי כאן להתרכז בשני סוגים של סימפטומים, שהם להבנתי הנפוצים ביותר ברגישות לאמינים:

2.1  הִתְנַהֲגוּת מתריסה ותוקפנות:

 תופעות התנהגותיות קשות נמצאות בקורלציה גבוהה עם רגישות לאמינים.

 ילדים במצב של התרסה והתנגדות תמידית (סימפטום ההנגדות, ( oppositional defiant (disorder/ODD הם אלה שלגביהם לעתים קרובות אומרים להורים "הוא פשוט צריך סטירה טובה".

אבל אצל ילד "לא מחייך" ההשפעה של "הסטירה הטובה" תהיה ההפוכה- כי הוא נענש על משהו שאין לו כוח למנוע –

סו דנגייט כותבת: "אם תחטיף לילדים האלה, כשהם יהיו גדולים מספיק הם יפגעו בך בחזרה. או אם הם מפחדים מהוריהם, הם יפגעו באנשים אחרים, וזה מוגדר כהפרעת התנהגות. אתה צריך לטפל בילדים האלה כאילו הם חבר שלך - גישה רגועה - ולהימנע בכל עת מלדחוק אותם לפינה. זה יכול להיות קשה מאוד לשמור על גישה רגועה עם מישהו שהוא מאוד אגרסיבי, ומומחים מכירים בכך שלגישה זו הצלחה מוגבלת. חברי רשת (הכוונה לרשת FAILSAFE, העמותה של אותה סו דנגייט שאני גאה להציג בישראל) מוצאים שקל יותר למנוע את [צריכת] אותם הכימיקלים במזון שגורמים לתופעות אלה מאשר להתמודד עם התוצאות."

אני מסכימה אתה ב100%, ואוסיף כאן את המנטרה שהצילה אותנו כמשפחה מאות פעמים. אם לא הולדתם פסיכופת אמיתי (שאז שהאל הטוב יעזור לכם), זכרו ש-:

ילד קשה, זה ילד שקשה לו.

 כמה שזה קשה, אין לכעוס על ילד בהתקף זעם, או על ילדה שעסוקה בלזרוק את הפורצלן שסבתא הצילה מהשואה לקירות החדשים שלכם. או לראש של אחותה הקטנה.  אם הוא/היא סובל/ת מרגישות מזון או רגישות כימית אחרת שמתבטאת בבעיית התנהגות, הוא/היא לא מסוגל/ת להפסיק, כפי שחבר אחר לא מסוגל להפסיק את צמיחת החצ'קונים או את הפריחה המגרדת.  ניסיתם פעם להפחית מיגרנה מכוח הרצון? זה מה שאתם דורשים מהילד, וזה מצב עצוב של LOSE LOSE, אבל זה המצב. וכמה שתבינו את זה יותר מהר ייטיב עם כולם.  גם תחשבו עליו (עליה): כמה מפחיד  להרגיש שפתאום אני מתפרץ למרות שאני לא באמת החלטתי את זה. כמה נוראה התחושה של אובדן שליטה, או של "כל העולם נגדי", כולל אותה אמה שאמורה להגן עליי ועכשיו לא מבינה באיזה בור אני קבור. כמה קשה הבושה כשחזרתי לעצמי, ואני רואה בעיניים של כולם שהם חושבים שאני פסיכי מסוכן. מאות ילדים ומתבגרים "מחייכים" סיפרו על תחושות אלו, ואל לנו לזלזל בסבל של ילד במצב הזה.  לכו לקרוא באתר FEDUP' , או באתר של עמותת FEINGOLD.  ויש עוד המון...

 

הפתרונות שלנו (והם לא 100%) כללו החזקה בכוח על מנת למנוע נזקים לילד ולסביבה, וכדי שירגיש בטוח, ולאחר ההתקף אותו ילד היה צריך להחזיר את המצב לקדמותו, כמה שאפשר (להחזיר למקום מה שנזרק, להסביר למי שצריך שהוא לא התכוון אך "מרוב כעס פתאומי", להדביק מה שנשבר, וכו...) זה גם עוזר לילד לקבל בחזרה סוג של שליטה על עצמו.

מחקר מצביע על כך שכ -70 אחוזים מילדים עם בעיות התנהגות מושפעים מסליצילטים, צבעים מלאכותיים וחומרים משמרים, לעומת רק כ -40 אחוזים המושפעים מ-אמינים. זה מהספרות המקצועית. הסברה שלי בנוסף, שכמעט 100% מושפעים מגלוטמטים ומשפרי טעם מלאכותיים, גם כן בקורלציה עם הכמות הנצרכת. 

אימהות רבות דיווחו כי ילדיהם הופכים "מטופשים והיפראקטיביים על סליצילטים" ואילו אמינים הופכים אותם אגרסיביים, מתנגדים, ו"רעים" (כולל הצקות/התעללות בבעלי חיים/אחים קטנים).

 

"מניסיוננו, ילדים שגורשו ממעונות היום בשל התנהגות תוקפנית הם בדרך כלל רגישים לאמינים, ו/או לכימיקלים אחרים במזון " אומרת הגברת דנגייט.

 

2.2 מיגרנות, דיכאון , נוירולוגיה:

 

אמינים נקשרו עם מיגרנות וכאבי ראש, כמו גם סימפטומים אחרים של אי סבילות למזון, כולל ודיכאון.

בוודאי יש בסביבתכם מישהו ש"גבינה צהובה ושוקולד גורמים לו לכאבי ראש". מה הקשר בין גבינה צהובה לשוקולד? הנה מצאנו...

קשר אפשרי עם סכיזופרניה

אמין ביוגני הנקרא dimethyltriptamine  )DMT) הינו חומר מחולל ההזיות הידוע היחיד המיוצר על ידי הגוף באופן טבעי. בדרך כלל הגוף מפרק אותו  DMT  על ידי אותו אנזים מונואמין אוקסידאזMOA  , לפני שיוכל להשפיע באופן מזיק.

DMT נמצא בכמויות קטנות במגוון רחב של מזונות מן החי והצומח, ופטריות. בשנת 1950, חוקרים שיערו כי סימפטומים סכיזואידיים של הזיות קוליות או חזותיות יכולים לנבוע מגירעון מולד באנזים מפרק האמינים MAO, כאשר חוסר זה מאפשר הצטברות של כמויות DMT ממזונות בגוף. התאוריה זו הופכת לפופולרית שוב בימינו... והיא יכולה להסביר מדוע כמה אנשים רגישים דיווחו באתר FEDUP כי תסמינים סכיזואידיים שסבלו מהם השתפרו כאשר עברו לצרוך רק מזונות "מחייכים".

 לאחרונה היינו עדים לתופעה מעניינת- ילד מתוק בן 9 שלא אכל אמינים כמה וכמה חודשים שיפר מאוד את התנהגותו, אך שמר על סימפטומים "טיפוסיים" של התנגדות כפייתית, "רוע לב" ואלימות לסירוגין במשך כמה ימים, כל פעם שהוגש לו בשר לא ממש טרי, או שהתגנבו אמינים למזונו בצורה אחרת (חומץ בסלט למשל).

 

לפני כמה שבועות, אותו ילד פיתח פתאום סימפטומים של טיקים, כאב ראש, "מיני פרכוסים" וגמגום, ללא סיבה נראית לעין,- ולמעט הלחץ והדאגה שלו בגלל מצבו הבריאותי, שהם מובנים מאליהם- ללא כל שינוי בהתנהגותו, החמודה והנחמדה בד''כ כשהוא נקי משר''ץ ואמינים (אצלו קוראים להתפרצויות "ביקורים של מפלצת האמינים", אך באותו ערב המפלצת נשארה ספונה במערתה). אחרי בדיקות, מיון ורופאים שונים הוחלט שמדובר באירוע חד פעמי, אולי בעקבות סיוד הכיתה בצבע אקרילי בעל ריח חריף באותו יום, והחמוד שוחרר לביתו.

אחרי כמה ימים, ובעקבות אכילת בננה בשלה (ולכן עשירה באמינים) ובשר צלוי כבר מיום האתמול, חזרו אותם הסימפטומים, אם כי  באופן מוחלש.  שוב, הילד הפגין לחץ מובן מהסימפטומים וקצת מצב של "היי",אך לא היו התפרצויות זעם או התנהגות "רעה".

האבא החכם נזכר כי בערב הראשון (זה של הביקור במיון)  הוגש גם בשר טחון (תמיד יותר רגיש להתפתחות אמינים), ועוד שנשאר מחוץ למקרר כמה שעות.

מאז עברו שבועיים של שמירה קיצונית על אוכל "מחייך" לחלוטין, ואפיזודות הסימפטומים הלכו ונחלשו עד לכמעט היעלמות טוטאלית.

לאף אחד אין את הלב להאכיל את הקטן שוב באמינים ולראות מה קורה. (זאת אחת הבעיות העיקריות לביסוס "מדעי" של השיטה: מי יאכיל במודע את הילד שלו בדברים החשודים שהם מזיקים לו?) אבל חיפוש ב"תנ''ך", הספר FED UP מהגברת סו דנגייט (SUE DENGATE) מגלה שקיים מושג של SYMPTOM MORPHING, כלומר החלפת סימפטומים לאורך זמן, ושאכן, גמגום, טיקים ובוודאי כאבי ראש הינם סימפטומים מוכרים של רגישות לאמינים.

 

מה הייתם  עושים?

 

שני סיפורים מאוד מייצגים בכל זאת, מבלי לחכות לפוסט המיוחד:

מתוך אתר FEDUP:

[435] אמינים הם הבעיה גדולה באמת (אוגוסט 2006)

 

בן ה-14 שלי יוצא מדעתו אם צורך צבעי מאכל, אבל זה נמשך רק כמה שעות אז אפשר להשלים עם זה.

סליצילטים לא "רעים" מדי לפחות כשהוא בבית, למרות שזה בטח נורא בבית הספר. הוא נהיה קופצני ו"טיפשון". בכיתה הוא לא יכול לשבת בשקט או להקשיב למורה, אלא יהיה עסוק מדי בחיטוטים, שטויות ובלדחוף את הילד לידו.

אמינים הם הבעיה גדולה באמת . כאשר הוא אוכל אמינים מלחמת העולם השלישית פורצת. אנחנו צריכים אזעקה. מצב רוחו נסער, הוא בועט בקירות, מקלל, זורק דברים, צועק. מגעיל לחלוטין. אחרי שהתחלנו את "דיאטת חיוכים 1" היו לנו חמישה חודשים של ילד מושלם, אבל כשהתחלנו את האתגרים שלנו (ניסיונות להחזיר סוגי מזון נוספים בצורה מדודה ומבוקרת- הסבר כי הבלוג עוד לא הגיע לזה) זה היה הסוף של הקיום הנפלא שלנו. עם אתגר ה-אמינים לקח לו כמעט ארבעה שבועות כדי להירגע שוב.

 

[103] מלחמת העולם השלישית (אוגוסט 2001)

 

יצרתי קשר עם דיאטנית דרך בית החולים,  ובעזרתם הצלחנו לעבור את דיאטת הניקוי הראשונית. ... שנינו הגבנו לאמינים והסימפטומים שלנו היו זהים וחמורים - התנהגות תוקפנית עם חוסר שליטה עצמית, דיכאון וכו 'זה היה כמו מלחמת עולם שלישית בבית שלנו עד סוף השבוע, ושנינו לקחנו לפחות שבוע להתאושש ...

 

3.      לסיכום:

 ניסיון מלמד שאנשים שרגישים לאמינים צריכים לדעת הרבה על ההיסטוריה ועל טריות המזון שלהם ולהתקרב כל מזונות המכילים האמינים האפשריים בזהירות. רשימות של מזונות המכילים אמין (כגון אחד באתר עולם ברית כאב ראש) לא להשלים מנקודת מבט שלנו. אנשים הסובלים ממיגרנות שנמנעו ממזונות מסוימים אמין עשירה לעתים קרובות אומרים "ניסיתי להימנע ממזונות וזה לא עבד". סיבה לכך הוא מיגרנות יכולות להיות שעוררו הרבה מזונות אחרים המכילים אמין ו / או כימיקלי ומזון אחרים כגון תוספים, סליצילטים ולגלוטאמטים. למתכונים שהם ללא תוספים ונמוכים בסליצילטים, אמינים ומשפרי טעם, ראה עמודי המתכונים שלנו, אתר FEDUP, וכמה בלוגים באנגלית שמילת הקוד שלהם היא FAILSAFE. גם כאן אשמח לקבל הפניות.

לאנשים שונים יש תגובות שונות לכימיקלי מזון שונים. יש אנשים שמושפעים מכולם: צבעים מלאכותיים, 160b צבע טבעי אנאטו, חומרים משמרים, חומרים נוגדי חמצון סינטטי, משפרי טעם, סליצילטים, אמינים, מאכלי חלב, חיטה, גלוטן. ויש שרגישים רק לחלק. הצורה היחידה לזהות באמת אלו רגישויות יש לכם (אם בכלל), היא דיאטת ניקוי קפדנית של 4-5 שבועות, ואחר כך החזרה מבוקרת של מזונות מסויימים, אחד אחרי השני, לפי פרוטוקול ברור. מומלץ לבצע את ההליך בליווי מקצועי, (למרות שמשפחתנו הבלתי מקצועית בעליל הסתדרה לבד לא רע בכלל).

 

המידע שנמסר אינו מהווה ייעוץ רפואי או אחר, הוא נכתב על ידי אדם הדיוט מן השורה על סמך הבנתו האישית, ותו לו. יש תמיד להתייעץ עם רופא או דיאטן בעניין אי סבילות למזון. בארץ לא הצלחתי לאתר אנשים מקצועיים שמתמחים בתחום הזה, אך אני מנסה. ואשמח מאוד אם מקצועניים בתחום ייאותו להזדהות, ולסייע בשליחות הזו.

וגם מסרטן? רק עם חומרים משמרים אבל...

פולי-אמינים, כגון פוטרסין, קדברין, agmatine, spermine, וspermidine, נמצאים באופן טבעי במזון ומעורבים בצמיחה ושגשוג התאים (הרננדז-חובר ואחרים 1997; Kalac 2009; קים ואחרים 2009). אמינים אלה בנוכחות ניטריטים (חומרים משמרים) נמצאו כבעלי  פוטנציאל לגרום לסרטן כאשר  הם משתנים בגוף לnitrosamines (קים ואחרים 2009).

 

J Food Sci. 2010 Sep; 75(7): R139–R150.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2995314/

 

אסמכתאות  מדעיות

 

ניתן למצוא תקצירים לרוב הפרסומים להלן בPubMed, מסד נתונים הרפואיים.

 אדמס RF, מוריי KE, ארל JW. רמות גבוהות של פרא-cresol צואה בקבוצה של ילדים היפראקטיביים. Lancet 1985; 2 (8,467): 1,313.

 אלברטי, פירונה P, אליה M, וארינג RH, גירעון רומנו ג Sulphation בילדים אוטיסטים "תפקוד נמוך": מחקר פיילוט. Biol Psychiatry 1999; 46 (3): 420-4.

Breakey J, גבעת M, ריילי C, קונל ח דיווח על משפטו של התוסף הנמוך, דיאטת סליצילט נמוכה בטיפול בבעיות התנהגות והלמידה בילדים. דיאט Nutr J Aust 1991; 48 (3): 89-94. (האמין מסוימים המכילים מזונות כגון שוקולד גם לא נכללו).

כספי, McClay J, מופיט TE, מיל J, J מרטין, קרייג IW, et al. התפקיד של גנוטיפ במעגל אלימות בילדים שחוו התעללות. מדע 2002; 297 (5582): 851-4.

קלארק L, קווין J, Samild, סוויין א הניהול התזונתי של אלרגיה למזון ואי סבילות למזון בילדים ומבוגרים. עיתון אוסטרלי של תזונה ותורת התזונה 1996; 53 (3): 89-94.

דן ברינקר C, C ריינר, קר מ 'החקירה של אמינים הביוגניים בדגים ומוצרי דגים מותססים. בטיחות מזון היחידה לבריאות הציבור, חוג לשירותי אנוש, מדינת ויקטוריה, 2002. טקסט מלא חינם בwww.foodsafety.vic.gov.au.

Fonberg-Broczek M, Sawilska-Rautenstrauch ד רמה של היסטמין וטירמין בהבשלת גבינות. Rocz Panstw Zakl HIG 1995; 46 (3): 243-6. תקציר בלבד.

 גרדנר DM, שולמן KI, ווקר SE, חייט SA. עשיית דיאטת MAOI ידידותית למשתמש. J Clin Psychiatry 1996; 57 (3): 99-104.

 האוזר MJ, באייר ה 'אינטראקציות של isoniazid עם מזונות. תרופת Intell Clin פארם 1982; 16 (7-8): 617-8.

קים-כהן J, כספי, טיילור, וויליאמס B, ניוקומב R, קרייג IW, et al. MAOA, התעללות, וגן-סביבת אינטראקציה ניבוי בריאות הנפש של ילדים: ראיות חדשות ומטה-אנליזה. מול פסיכיאטרים 2006. פרסום Molecular Psychiatry מראש באינטרנט, 27 ביוני 2006; doi: 10.1038 / sj.mp.4001851.

 Klausen NK, גיבוש ונד E. של אמינים הביוגניים בהרינג ומקרל. Z Lebensm Unters Forsch 1986; 182 (6): 459-63.

Landete JM, פרר S, פולו L, אמינים פרדו I. Biogenic ביינות משלושה אזורים ספרדיים. J Agric מזון כימי 2005; 53 (4): 1119-1124.

Loblay RH, סוויין AR. "אי סבילות למזון". בWahlqvist ML, Truswell AS, התקדמות בתזונה קלינית. לונדון: ג'ון Libbey, 1986, עמודים 169-177. שינה 1986.

 

המגע JA. אמינים במזונות. CRC Crit Rev מזון Sci Nutr 1978; 10 (4): 373-403.

 מקייב ב"ג. טירמין התזונתי ואמיני Pressor אחרים בMAOI משטרים: סקירה. J Am Diet Assoc 1986; 86 (8): 1059-1064.

מאייר-לינדנברג, Buckholtz JW, Kolachana B, RH, Pezawas L, Blasi G, et al. מנגנונים עצביים של סיכון הגנטי לאימפולסיביות ואלימות בבני אדם. Proc Natl Acad Sci U S 2006; 103 (16): 6269-74.

Millichap JG, איי MM. גורם הדיאטה במיגרנה בילדים ומתבגרת. Neurol Pediatr 2003; 28 (1): 9-15.

 

מירצ'נדאני H, ההרים LE. היפרתרמיה ממארת קטלנית כתוצאה מבליעה של tranylcypromine (Parnate) בשילוב עם יין וגבינה לבנים. Sci המשפטי J 1985; 30 (1): 217-20.

Morinaga S, קוואסקי, Hirata H, סוזוקי S, הרעלת Mizushima י 'היסטמין לאחר הבליעה של טונה גלם מפונקת באיזוניאזיד לקיחת מטופל. Intern Med 1997; 36 (3): 198-200.

Nadon CA, Ismond MA, האמינים הולי ר 'Biogenic בבשר חזיר ארוז ואקום ופחמן דו חמצני שבשליטה ארוזה אווירה טרי מאוחסן ב-1.50 המעלות צלסיוס J מזון Prot 2001; 64 (2): 220-7.

פארקר G, דיכאון עמיד לטיפול ט וטקינס: כאשר חוסר סובלנות תרופה נוגדת דיכאון עשויה להצביע על אי סבילות למזון. אאוסט N Z J Psychiatry 2002; 36 (2): 263-5.

Pomilio AB, ויטאלה AA, Ciprian-אוליביה J, Cetkovich-Bakmas M, גומז R, Vazquez ג Ayahoasca: פסיכוזה ניסיונית המשקפת את השערת transmethylation של סכיזופרניה. J Ethnopharmacol 1999; 65 (1): 29-51.