עוגיות קשיו ו"חמאה" מחייכות טבעוניות,ללא גלוטן, לקטוז או שומן נוקשה, ובוודאי ללא כימיקאלים מזיקים.

עוגיות קשיו ו"חמאה"  מחייכות טבעוניות,ללא גלוטן, לקטוז או שומן נוקשה, ובוודאי ללא כימיקאלים מזיקים.



lasaladeatout.blogspot.com

פינוק קטן לימי החורף , כי הלחץ בחיים  מונע ממני להשלים את הכתבה הגדולה על הרגישות לסליצילאטים עליה אני עמלה.

 אז בינתיים, עוגיות קשיו פשוטות ומדהימות, ממש טעם של עוגיות חמאה ללא צורך בתוספים מלאכותיים. הן גם מחייכות עד כדי כך שהן מתאימות לחודש הניקוי, סופר-טעימות, נטולות גלוטן, לקטוז, שומן נוקשה או סכנות אחרות, והחלק הכי קשה הוא לרדד אותן.  את הקושי הזה פתרנו ברידוד עצמאי של כל גולה וגולה של בצק...  או מעיכה באצבעות קטנות ורעבות... והן בכלל עשויות מאורז מלא!  עד כדי כך רעבות היו האצבעות ובעליהן, שרידדתי את כל המגש השני כעלה אחד גדול, רק ציירתי "שתי וערב" עם סכין לעוגיות מרובעות, ושלא נשאר לה לצלם, אז את התמונה אימצתי ממקום אחר. מקווה לעדכן עם עוגיות משלי איך שהתנור יחזור מהתיקון.

הכמות כאן די קטנה להתאים לכוס קמח אורז אחת, אבל תכפילו חופשי, רק שהן לא נשמרות פריכות יותר מכמה ימים.

מגלגלים ומועכים, וכולם נהנים!

מה צריכים?

140 גר' קמח אורז  חום  (כוס מדידה אחת), ללא גלוטן אם צריך
1/2 כפית סודה לשתייה
55 גר' סוגר דמררה, או חום בהיר
60 גר' אגוזי קשיו  לא קלויים, טחונים לאבקה, שזה מרקם יותר נחמד. כבר השתשמתי בחמאת קשיו (קשיו טחונים עד למרקם של חמאה), וזה גם היה מעולה, אם כי קצת פחות פריך-. משתמשים במטחנת קפה, או , בזהירות רבה, במעבד המזון.
1/2 כפית תמצית וניל
מים 75 מ"ל


מה עושים?

מחממים את התנור ל180 מעלות,  ומכינים גליון נייר אפייה או סוג  אחר של  נייר טפלון .תמיד אפשר לשמן ולקמח (בקמח אורז!!) תבנית אפייה רגילה, אבל ממילא משתמשים בנייר אפייה לרידוד, אז למה לא לפנק?

מנפים את הקמח ואת הסודה לשתייה לקערה, ולאחר מכן מוסיפים את הסוכר ואת אגוזי קשיו הטחונים,

fe.n?

מערבבים היטב, בסוף יש צורך בידיים כדי ליצור כדור בצק.

אני מאמינה שאפשר לקרר ואז לרדד עם מערוך. רק אצלי זה לא עובד.  אז אני יוצרת, ואז משטחת,כדורים בגודל של בומבילה-עד-קניידלך ממוצע, ומשטחת אותם אחד אחד אם יד רטובה ואז מזלג שיעשה סימנים יפים.  או, עם כוס זכוכית חזקה במקום מערוך אישי... או עם ידיים קטנות ומשועממות.

אפשר גם לרדד בין שני דפי אפיה (ראו תמונה)

 מכניסים ל 10-12 דקות בתנור, עד שהעוגיות מקבלות צבע זהב בהיר במרכז וקצת יותר כהה בקצוות.

אפשר לפזר אבקת סוכר, אבל זה יותר ליופי כי הן מדהימות גם כך, וחבל על הסוכר.  בתיאבון!






אולי יעניין אתכם גם....
משפחה בריאה ורגועה, כל טעם קצת: שיטת החיוכים

למה הילד לפעמים מתנהג כאילו הוא שונא אותי? ועוד סיבה אפשרית.....

על רגישות לגלוטמאטים וחומרי ריח, תעשיית ה"מזון הבריא", וחטיפי אנרגיה בריאים עם מתכון מנצח

כשבוע אחרי שהתחלנו את "חודש הניקוי" בביתנו, הלכתי לסופר . עם הילדים.

חטיף גרנולה וקינואה ביתי. לא חיכו שיתקרר מספיק לחתוך כמו שצריך...

לא נשמע דרמטי? רק למי שלא עבר את זה. כשמתחילים להבין מה מוכרים לנו בסופר (הרבה מוצרים, אבל מעט מאוד מזון ראוי לאוצרים שלנו) ומנסים בד בבד לקרוא את כל התוויות, להשוות אותן עם רשימות השר''ץ , רשימת שמות הכיסוי של החומצה הגלוטמית החופשית (MSG, מונודסודיום גלוטמט) וטבלאות הכימיקאלים הטבעיים, ולגמול את הילדים מהמזונות האהובים עד כה שפתאום גילינו שהם לא טובים להם... לא צריך שום אי רחוק להגיע לרמות הסטרס של "הישרדות". הסרט המפגר הזה שהם עונדים על המצח פתאום נראה כמו כלי מצויין לחנוק את יצרני המזון. 

בשלב הראשון של הניקוי, הילדים (ולרוב גם אנחנו) בקריז, ממש כמו של מסוממים בגמילה. הגוף הקטן והרגיש שלהם עובר תהליך דטוקסיפיקציה (ניקוי מרעלים) קשה מאוד, שגם אצל מבוגרים גורם לרגזנות וקשיים. מנגנוני המוח שלהם (עודף הסוכר, הMSG ושות' גורמים לתופעות של התמכרות אמתית ושינויים במנגנוני המוח, ממש כמו סיגריות) זועקים למנת הזבל שהורגלו אליהם...

אפילו כל מיני סוגים של "אוכל בריא" אסורים פתאום, אם כי באופן זמני. הילדים לא מבינים למה אמא התחרפנה ואוסרת עליהם עגבניות, בננות, תפוזים ותותים (שעד לפני שבוע היו בגדר מאכלים בריאים ומעודדים). ובנוסף הם חשים את המשבר שבדרך כלל עובר על ההורים בשלב הזה. יש להתכונן, הגמילה הראשונית מטלטלת (ומכאן החשיבות להתכונן עם המתכונים המחייכים והמפתים בבלוג הזה). 

וזה קשה אפילו אם אכלתם "בריא" קודם...  לא היינו משפחה של ג'נק פוד. פיצה אולי פעם בשבוע, בורקס פעם בחודש, נקניק בטיולים פעמיים בשנה. כל השאר? בריאים אנחנו!  אבל... מי ידע שצריך גם להישמר מה חומרים המשמרים בלחם המלא ובפירות היבשים, מן המלטודקסטרין בגרנולה, מצבעי האנאטו ואחרים בגבינה למריחה וביוגורט.... אפילו ברוטב העגבניות היקר וה"בוטיק" היו צבעי מאכל ומשמרים! ועל כמות הסוכר בדגני הבוקר בכלל חבל לדבר:

בקיצור- בהתחלה לפחות, אל תיקחו את הילדים לסופר. לי לא אמרו את זה, וגם ככה לא היה לי עם מי להשאיר את הקטנים. לכן יצא שא' אהובי, כל גופו הקטן נסער מהזבל שהאכלתי אותו עד כה, ועוד יותר מההתנתקות הפתאומית, נכנס לסופר.

יותר גרוע? נכנס ר-ע-ב לסופר. רעב מגביר את תופעות ההנתהגות, במיוחד אצל המגיבים לגלוטמטים (זה איכשהוא קשור להשתוללות רמות הסוכר בדם).  אסור שהילד יהיה רעב, ואסור שירגיש "בעונש"...
חיפשתי במה לפנק אותו (אנחנו בסופר! אלפי מוצרים מחכים רק לנו!)
למרות שכבר היה שש וקרוב לארוחת הערב.. אז חיפשתי משהו קטן וטעים לקנות לו, ככה שינשנש ויהיה רגוע עד החביתה-עם-שני-מקלות-סלרי-וגבינה-לבנה-ללא-חומר-משמר-. (אז זה עוד היה נדיר).

מה לקנות? דגני בוקר כאמור, OUT.  (אולי שלוה  בלי כלום היה פתרון טוב, אך לא ידעתי אז). כבר הבנתי שבצק ה"פילסבורי" ודומיו במאפייה המקומית מלאים במרגרינה, בחומרים משמרים ובצבעי מאכל. עכשיו, בסוגריים שתרגישו טוב, חדשות מנחמות לכל מי שאופה בבית ולא מבין למה המאפים שלנו לא יוצאים זהובים כמו אלו של המעדניה: כי הם מרמים! 




Ingredients; ... Salt, Potassium Chloride, Xanthan Gum, TBHQ and Citric Acid (preservatives), Yellow 5, Color Added, Red 40 -גם כאן יש צבעי מאכל והTBHQ המפחיד

המאפים התעשייתיים, אפילו אלו בלי ריבה אדומה זוהרת או קרם צהוב כמו ששום מקל וניל לא יהיה בחיים, מכילים צבעי מאכל. נשבעת לכם. תקראו את הרכיבים של בצקים מוכנים לאפיה, או של רוב ה"קרואסנים" הזהובים ו"עוגות של פעם" בקופסאות עם הסבא המחייך, או סיפור משפחת האופים המרגש. לרוב יש שם, מעבר לחומרים המשמרים, צבע מאכל אדום וצהוב, שנקשר כאמור להיפראקטיביות והפרעות התנהגות. וסרטן, בקטנה. וחומרי טעם וריח, שאין לדעת מה יש בהם כי זה סוד מסחרי.

בקיצור, קניתי "גרנולה בר"  בוטיק באריזה מפונפנת  עם תמונות של שדות מוריקים ודגנים טבעיים, ללא שומן טראנס, ללא חומרים משמרים, ללא צבעי מאכל, ללא קוקוס, ללא כלום. למרות שהייתי די חדשה לשיטת החיוכים כבר ידעתי להימנע מדבש (עשיר בסליצילאטים) ומשוקולד (אמינים). קניתי את הסוג היקר באמת. (יותר אפילו מנייצר ואלי (,NATURE VALLEY. ברשימת הרכיבים לא היה שם שום מספר מחשיד, ואילו "חומרי טעם וריח" התהדרו בטבעיותם (לזה יש סיפור אחר).

כלל גדול בצרכנות המודרנית: ככל שיש פחות מרכיבים במוצר "מוכן", כך המוצר יקר יותר. וזה טוב. זה פשוט אומר שהוא לא מלא בכל הזבל הזול. מצד שני מי שמקפיד קונה הרבה פחות "מעובדים" וזבל מוכן, כך שהחשבון הסופי בסופר יוצא יותר זול.

חישבתי באופן מהיר:  אפילו אם אני מכינה את  חטיפים של המתכון הנוכחי עם שיבולת שועל ללא גלוטן, על טהרת המוצרים האורגניים, כולל סירופ המייפל, זה עדיין יוצא מחיר לקילו שהוא חצי מהמחיר של החטיפים המוכנים התעשייתיים (לא היקר שקניתי. שם זה יוצא רבע).

כמו הרבה דברים אחרים בחיים, שיטת החיוכים היא אילוסטרציה למשל הדרך הקצרה שהיא ארוכה.

בקיצור הקטן אכל בתיאבון ובעונג רב חטיף גרנולה יוקרתי, תוך כדי שיטוט בשדרת מרככי הכביסה. אכל שלושה. ותוך בערך 6 דקות היה צריך פיפי דחוף. כמה דחוף? זה כבר מתקשר למה שעושים עם מרככי הכביסה, או כמעט. רצנו. זאת אומרת, דחפתי את העגלה עם הקטנה בפנים בכל הסופר עד שמצאנו את השירותים, דחפנו את דלת האש, ועשינו את כל הפרוצדורה שקשורה בילד לחוץ מאוד עם כפתור "קשה" במכנס ותינוקת עצבנית בשירותים ציבוריים שניקיונם אמנם בסדר, אך לא מספק אותך כהורה, תוך כדי הפצרות שובות לב של "תתאפק עוד קצת".  עבר בשלום (חוץ מהעצבים שלי, אבל מי סופר אותם). הגברת עם החלוק שעומדת בפינת השירותים של הסופר הסתכלה עליי במבט מבין ומלא אחוות אמהות. חיכנו אחת לשניה.

חמש דקות אחרי שביצענו את כל הפרוצדורה בכיוון ההפוך, כולל שטיפת ידיים בסבון וורוד זוהר שמריח כמו חומר לניקוי רצפות מרוכז, וחזרנו למדף מרככי הכביסה, שוב. נורה נדלקה במוחי. צרכים דחופים הם סימן מובהק לתגובה "לא מחייכת", כמו הרטבות לילה אחרי הגיל הסביר, רגישות מוגזמת לאור ולרעש, מישוש ואכילת שרוולים, חריקות שיניים, " צעקות מלחמה" שחוזרות על עצמן, ועוד.  טוב, אמרתי, זה תהליך הניקוי, רק ביש מזל שזה תפס אותנו בסופר.

בפעם השלישית שרצנו לשירותים (ונכנסתי אתו לעזור להוריד את המכנס עם הכפתור הקשה לפני שענייני מרככי הכביסה יהפכו אקוטיים ממש), הגברת עם החלוק של הסופר כבר הסתכלה עלינו באופן מוזר. היא לא נהיתה יותר ידידותית כשהזאטוט החל מגדף אותי ואת אחותו מתוך התא (כבר יצאתי והמתנתי מהצד השני של הדלת, תוך דאגה עמומה מכך שמבשם האוויר האוטומטי פולט כל שתי דקות כמות קטלנית של חומרי ריח כימיים לאוויר, המשתלבים יפה עם ריחה החריף-פרחוני של שלולית הסבון הזוהר ליד הכיור).

יש בוודאי מצבים יותר גרועים מאשר המבט של אחראית השירותים בסופר, כשילד זועק לך מבעד לדלת  פנינים כגון "לכי אישה זרה, לא רוצה שתיכנסי אתי לתא השרותים. לא רוצה שתורידי לי מכנסיים. אותך לאבא שלי. לא רוצה שתיקחי אותי יותר"...

אולי היא דיווחה עליי למישהו, אבל בטח כשראו את התנהגות הילד לאחר מכן, עד שיצאנו סוף סוף בעיצומו של התקף עצבים, הגיעו למסקנה שאף אחד לא יחטוף אחד כזה.  (ברצינות, עד היום אני ברגשות מעורבים, כי ברור היה שהילד במצוקה. אולי היו צריכים לדווח...)

התופעה חרגה באופן מובהק מתסמיני "קריז" רגילים.  חשדתי שמדובר בתגובה מיידית לחשיפה כימית כלשהי (מניסיוני במבט לאחור, "פיפי דחוף" ורגישות פתאומית לאור מופיעים ממש מהר, ואחר כך באים והולכים למשך כמה ימים. אבל אולי אצלכם זה שונה).  פתחתי את הספר FEDUP  שוב, בפרק שמדבר על ריחות וNONFOOD , ומהטלפון שלפתי את רשימת החומרים המסוכנים מעבר לשר''ץ (מכילי הגלוטמטים).

חטיף היוקרה מכיל, מעבר לכמות סוכר (קנים, אלא מה) מטורפת, מלטודקסטרין ולתת שעורה, שהם שני שמות כיסוי לחומצה גלוטמית חופשית (כמו מונוסודיום גלוטמט), סירופ תירס עשיר בגלוקוז (אותו סיפור), ואנטיאוקסידנטים BHA ,TBHQ וBHT בשמנים. בצירוף עם הריחות הכימיים של חומרי הכביסה ושל מבשמי האוויר, טמנתי לילד מלכודת כימית שכמעט אי אפשר להתחמק ממנה, ושנינו נפלנו בה.

מה יש ללמוד מהסיפור הזה?

1. יש להישמר מכל "בני הדודים" של המנוסודיום גלוטמט, אפילו שהם מוצגים כחומרים בריאים - מלטודקסטרין אפילו "מומלץ" על ידי רופאים מסויימים כתחליף סוכר לחולי סכרת, למרות שהוא בעצם גורם לפיק של אינסולין. ולתת שעורה אמנם טבעי ומשמש להכנת בירה בתהליך המסורתי, אך משחרר כמות גדולה של חומצה גלוטמית חופשית למוח. למה? החומצה הגלוטמית החופשית גורמת לתחושה של "טעים" באופן מלאכותי, (לכן לדעתי מוסיפים את לתת השעורה לכמעט כל החטיפים, כי השפעתו על הקמח די זניחה),  והיא מגרה את תאי העצב לפעמים עד כדי פיצוצם ומותם. 

בתכלס, אף אחד לא מקשר שתייה מרובה של בירה עם IQ  גבוה, כשחושבים על זה.

2. הילדים (והמבוגרים) הרגישים לשר''ץ, לסאליצילאטים, לאמינים או לגלוטמטים מגיבים גם לריחות הכימיים של מרככי הכביסה , דפי הבישום של המייבש, ומבשמי האוויר שפורחים תחת כל עץ רענן מקום סגור שלא יריח כמו עץ רענן אמתי מה שלא תעשו. לפחות אל תרעילו את עצמכם במבשמי האוויר האלו. למה? כי הריחות המלאכותיים האלו מכילים חומרים דומים מאוד לסאליצילאטים, לאמינים וגם לגלוטמטים (תלוי איזה ריח), רק יותר גרוע: הם נשאבים דרך האף ומגיעים ישר למוח וגורמים שם לנזקים. וגם לקינוח, מחקרים אחרונים קישרו בין חומרים אלו למקרים של סרטן.   אם אתם כמהים לריח טוב, חכו עד שכל הבית עבר את מבחן הסאליצילאטים, ותבשלו על אש קטנה מקל קינמות ו/או חצי לימון או חצי תפוז.

3. כמו שהגברת DENGATE SUE כותבת בספרה ובאתר http://fedup.com.au/, על סמך אלפים של מקרים שהיא בחנה, יש כנראה אפקט סינרגי בין הכימיקאלים השונים . ראו למשל את מחקר סאוטהמפטון מ2007 ((the Southampton study 2007 -2003

זאת אומרת, שחשיפה לכמה כימיקאלים בסמיכות זמן גורמת לתגובה יותר חמורה מסך החשיפות היחידות.

מתוך אתר FEDUP

4. תשמרו על הילדים מכמה שיותר חשיפה לכימיקאלים, במיוחד בתקופת הניקוי הראשונית.  זה כולל שמפו זוהר, משחות שיניים בצבעים וטעמים, מבשמי אוויר מלאכותיים, והריחות הכימיים בחנויות הקניון. האתר FEDUP  מפרסם בניוזלטר האחרון שלו תמונה של פעוט חמוד עם כתם כחול על המצח כדוגמה היה מחבל חמאס שמתפלל לפני פיגוע התאבדות.  שטף הדם נגרם אכן מדפיקה מרובה וחוזרת של הראש בקיר, ויש גם מרכיב של התנהגות התאבדותית. אבל התינוקי האוסטרלי לא התפלל בכיוון מכה ולא רצה לפגוע בחפים מפשע (חוץ מעצמו).  הוא הגיב לצבע (טבעי) אנאטו. יש המון סיפורים על ילדים שמגיבים בדפיקות ראש (head banging ) לאמבטייות קצף עם צבעים משגעים- האדום הוא האשם הנפוץ ביותר- וריחות משקרים, בהתקפי זעם והתנהגויות דמוי-אבדניות, כולל דפיקת ראש בקיר/רצפה.  תועדו כבר אלפי ילדים.

5. אל תשתמשו במרככי כביסה ודפי בישום במייבש. חומץ לבן פשוט, באותה כמות כמו מרכך הכביסה, עושה את אותה עבודה של ריכוך המים. אם חייבים ריח, תוסיפו לו כמה טיפות של שמן אתרי מרוכז, למרות שגם אלו עשירים בסאליצילאטים.

6.תכינו את החטיפים בבית. אלו טעימים, בריאים ולא יגרמו לילד תגובות ביזאריות.  גם אתם תיוושעו מהתקפי חרדה על מה קרה לילד.

וסוף סוף...החטיף:

חטיף כזה וכוס יוגורט על הבוקר (אנחנו אוהבים את יוגורט העיזים האורגני לשתיה של גבעות עולם) פותרים את דאגת "מה יוכלו לפני בית הספר. והכי טוב, הילד לא יתלונן אם תדחפו עוד אחד לקופסת האוכל או לכיס של הילקוט. החטיפים לא "מפונפנים", אבל בכך החן שלהם, שהם נותנים תחושה של הבית הקטן בערבה (מלבד הקינואה, אבל אפשר להחליפה בדוחן).

מה שכן, הסטוק במקפיא אוזל כל כמה ימים.

המתכון-

חטיפי בריאות אמיתיים - גרנולה, קינואה, מייפל ופירות יבשים. ארוחת בוקר על הדרך...

Type text or a website address or translate a document.

Cancel

חטיףחח חטיף גרנולה וקינואה ממרכיבים טבעיים. ללא סוכר, ללא גלוטן, FAILSAFE, מחייך, פרווה, ללא לקטוז, וטעים ומשביע מאוד.


מה צריכים?

1.5 כוס שיבולת שועל (לא מהיר הכנה) אפשר ללא גלוטן.
1 כוס קינואה לאחר השריה של לפחות חצי שעה במים.

1 כוס חמאת קשיו ביתית (טוחנים כוס קשיו ושליש כוס מים בבלנדר אחרי השרית הקשיו לכמה שעות במים. אם יש לכם בלנדר עוצמתי מספיק אפשר לוותר על ההשריה). זה יוצא כמעט כוס וחצי, תשמרו כוס לנשנושים
1/8 כפית מלח (השתדלו מלח ים אפור).

3/4 כוס סירופ מייפל טהור (אני מעדיפה GRADE B בגלל טעמו העשיר יותר, יש שסוברים שהוא גם יותר עשיר בברזל).

ביצה גדולה.

1/2 כפית וניל או 3 ס''מ של מקל וניל.אם משתמשים במקל טוחנים אותו דק, למשל עם הקשיו.

4 כפות שמן קנולה

אופציות:

תוספות:

·         1/4 כוס שבבי שוקולד כהה (למי שהוכיח עמידות לאמינים, לא לתקופת הניקוי), או:

·         1/4 כוס שבבי חרובים (אני מרסקת חפיסת "שוקולד חרובים" לצ'פס. זהירות למי שרגיש ללקטוז, רוב ה"שוקולד חרובים" חלביים)

·         1/2 שקית תפוחונים (באריזה הירוקה).התפוחים אמנם מקולפים וללא חומרים משמרים, אך מכילים סאליצילאטים בכמות בינונית. לא לתקופת הניקוי.

·         פלחי אגס מקולף, מיובשים בתנור במשך שעה בחום 100 מעלות.

·         חצי כוס סוכר דמררה.

·         1/4 שברי קשיו מומלחים  או מומתקים/מקורמלים ( 2כוסות קשיו טבעי, 20-25 דקות בתנור בינוני לאחר השריה בכוס מים עם כפית מלח, או כוס מים עם 3 כפות סוכר). שופכים את המים על הקשיו בתחילת האפייה, ולאחר שהתאדו מערבבים כל כמה דקות ששום אגוז לא ייחרך. הקשיו מוכן כשצבעו זהוב בהיר מאוד (אחרת נוצרים אמינים).

החלפות

·         המתכון הזה לא ממש מתוק. אם אוהבים  טעם יותר מתוק, אפשר להגדיל את כמות הסירופ ל1.5 כוס (ולהוסיף 6 כפות שיבולת שועל נוספות) או להוסיף 1/2 כוס סירופ מוזהב, או 1/2 כוס סוכר דמררה.

·         אפשר להחליף חמאת הקשיו בכל אגוז אחר(לא בתקופת הניקוי, ולאחר בדיקה הסיבולת שלכם. כל האגוזים האחרים מכילים סאליצילאטים, ורובם גם אמינים). אגוזי לוז ופקאן בינוניים בסליצילאטים, כל השאר גבוה עד גבוה מאוד.

·         ניתן להחליף את שמן הקנולה בשמן זית (לא בתקופת הניקוי, ולאחר בדיקת רגישות לסאליצילאטים)

·         במקום הביצים- כף זרעי צ'יה – מכיל סאליצילאטים ואמינים.

מה עושים?

1.      מחממים תנור ל -260 מעלות צלסיוס.

2.      מבשלים חצי כוס קינואה במים, כמו שמבשלים אורז. אפשר כבר לבשל כמות גדולה לארוחת צהריים, ולקחת מזה חצי כוס לפני בישול, וחצי כוס אחרי הבישול.

3.      מפזרים את שיבולת השועל ואת הקינואה הלא מבושלת, המסוננת היטב, על תבנית אפייה גדולה באופן שווה. ברגע שהתנור חם, קולים את שיבולת שועל ואת הקינואה במשך 10 עד 15 דקות. אני אוהבת לשים את הקינואה קודם ולאחר כ6-7 דקות להוסיף את שיבולת השועל. מערבבים מדי פעם שהקלייה תהיה אחידה. מוציאים כשמתחילים לתפוס צבע זהוב.  ביננו, כבר דילגתי על השלב הזה ויצא בסדר גמור, אבל תחליטו אתם.

4.      מוציאים ומורידים את חום התנור ל170 מעלות.

5.      שופכים את שיבולת השועל ואת הקינואה לקערה בינונית או למיקסר ומערבבים עם הביצה, חמאת הקשיו, מלח הים, סירופ המייפל, הוניל והשמן. מערבבים עד לקבלת התערובת חלקה.  זהירות- מי שמשתמש בבלנדר חזק- מצאתי פעם את עצמי עם בלילה... פשוט הוספתי 2 ביצים ואבקת אפייה ויצא עוגה בחושה לא רעה בכלל. במיוחד עם שארות חמאת הקשיו-מייפל כציפוי...

6.      מוסיפים את התוספות שבחרתם.

7.      מרפדים את תבנית עוגה מלבנית (בערך בגודל של תבנית אלומניום) בנייר אפייה.

8.      יוצקים את התערובת ומחליקים באופן שווה, ולאחר מכן לוחצים כלפי מטה. צריך להתקבל עובי של כ2 ס''מ.

9.      אופים 15-20 דקות (לפי התנור שלכם) ,עד שהתערובת מזהיבה ונהית "קפיצית".

10. מוציאים, מקררים, חותכים לכמות ולגודל הרצוי, ועוטפים כל חטיף שלא נאכל מייד בנייר אלומיניום אישי. נשמר כ3 ימים במקרר,במקפיא יותר.

בתאבון, ובעיקר לבריאות!

  

על סתגלנות, אהבה ודימיון מודרך. וגם - הצחוק הגדול של היום, ומתכון ל"מרק עוף" בית. וגם מתכון אסור, אבל כל כך טעים שמותר להתגעגע.

                                                       

 מתוך הבלוג notyourmommaskitchen.wordpress.com
(אני קוראת מתכונים כמו שאני קוראת מדע בדיוני. אני מגיעה לסוף וחושבת... טוב. זה לא הולך לקרות (בעולם האמיתי)".

                     BUT I CAN MAKE IT BETTER!

("אבל אעשה משהו יותר טוב!"החזון של הבלוג הזה)

נפלתי על התמונה הזו הבוקר, לחלוטין במקרה, ופרצתי בצחוק.  נהגתי להגיד את זה כשהייתי צעירה,חטובה ומאוהבת בספרי בישול... אבל הבעיה העיקרית שלי היתה  קלוריות.  היום, כשרוב זמני הפנוי מוקדש ל"גיור" של מתכונים טעימים למתכונים מחייכים וטעימים לא פחות... זה כמעט הפך לפזמון חיי.

בשלן "מחייך" הופך לסוג של גאון מתוסכל. ומחולל  ניסים. וגאה ומורווח עד אין סוף.

למה מתוסכל? אם כבר התחלתם, לא צריך להסביר.  90% מהדברים ש"עושים את האוכל טעים" מחוץ לתחום, לפחות בתקופת הניקוי הראשונית. פעם כשלא ידעתי מה לבשל, או סתם רציתי החזר השקעה בטוח,  חזרתי למתכון הצלי האהוב עליי:

צלי הבקר המנצח שאף פעם לא מאכזב. המתכון האבוד - והבריא-  שלא הולך לקרות בעולם המטבח האמיתי בעתיד הנראה לעין.  (הוא עשיר גם באמינים, גם בסליצילאים, וגם בגלוטמטים טבעיים... טעים להפליא, אמרתי)

רכיבים:
  ראש שום (או יותר, לפי הטעם האישי)
שמן זית
פפריקות: פפריקה מתוקה, חריפה, ומעושנת - כ2 כפיות סה''כ
קינמון- 1/3 כפית
כמון - 1/2 כפית. אני שמה 2 כפיות שלמות ולא חצי, אבל אני מתה על כמון. שחקו והחליטו לבד.
כמה פרוסות של פלפל חריף, גם עניין של טעם אישי. כשיש לי פפריקה חריפה טובה אני בד'כ מוותרת על הפלפל.
בצל לבן חריף פרוס-(זה שמוציא דמעות בקילוף) 1 ק''ג
צלי בקר לבישול ארוך-  בערך 2 ק''ג.  אני אוהבת 2 נתחים של "מספר 6" או מספר 8.. גם 5 בסדר.
750 מ''ל יין אדום חזק עם אישיות. אני לא נכנסת לוויכוח אם מותר או לא להשתמש ביין לא הכי משובח לבישולים.  אישי הצבר פעם בצעירותו רצה להרשים איזושהי צרפתייה, ומאז נהיה סנוב של יינות. בשביל לפנק אותו השתמשתי במרלו מייקב טורא ...  בימי הולדת (אבל  קצרתי מחמאות גם עם יין שנקנה כמבצע קופה של הסופר ב25 ש''ח)
2-3  ראשי שומר.
קופסת עגבניות מקולפות גדולה, או קילו אגבניות חצויות.

אופציונאלי- חופן (או 5) פטריות יער
תפוחי אדמה חתוכים וקלופים להכניס לסלו קוקר

בשמן זית מטגנים קלות הרבה שיני שום, כמון, פפריקה מתוקה וחריפה, קצת קינמון ופרוסה דקה או שתיים של פלפל חריף. כשהריח משגע, (זה קורה כשליש שנייה לפני שהכול הופך גרגירים חרוכים ומסריחים שחייבים להעיף לפח),  זורקים בפנים כקילו של בצל פרוס. מטגנים בערך 10 דקות, מעברירים לסיר בישול איטי. ממליחים מפלפלים במידה.

בסיר הראשון מטגנים מכל צדדים צלי בקר "לבישול איטי". המהדרין משרים את הבשר ביין קודם, ומעסים אותו קודם באותם תבלינים שטינגו.  אחרי שהבשר השחים מכל צדדיו מוסיפים גם אותו לסלו קוקר, את המיצים וה"טעים" שנדבקו במחבת שוטפים בעזרת 2 כוסות יין  (DEGLAZE,) שגם אותו מוסיפים לסלו קוקר  עם כמה ראשי שומר חתוכים לשלושה, וקופסת עגבניות משומרות. חופן פתריות יער, עם יש בבית. מכסים, ועושים משהו אחר לפחות 6 שעות עד שמגיעים האורחים וקוצרים מחמאות.

אז זהו. נגמר. המתכון הזה  אמנם לא מכיל אף אחד מחומרי השר''ץ הארורים (הסולפיטים, חומר המשמר של היין,  נעלמים לאחר 15 דקות החתחה), אבל הוא כל כך עשיר בסאליצילאטים, גלוטמאטים ואמינים (אותם חומרים שהם בריאים כשלעצמם אך גורמים תבוגות לחלקנו), שהוא בהחלט לא הולך לקרות במטבחנו בעתיד הקרוב.  אם עוד לא התחלתם את השיטה המלאה, או שכבר סיימתם את השלב הקשה, ונוכחתם שלמזלכם אתם לא מגיבים לאף אחת מלשושת הקטגוריות של המגרים הטבעיים ... אשריכם.  תלכו על זה ותחשבו עלינו תוך כדי נגיסות וזמזומי אושר.  עם תפוחי אדמה מעוכים זה בכלל תענוג.

טוב נסחפתי.

 רציתי לדבר על התחליפים המחייכים של הרכיבים האסורים השכיחים ביותר. 

החדשות הרעות:

• לא את הכל אפשר להתאים (הצלי למעלה למשל... או, הצלי),
• לרוב הטעם לא יוצא ב-ד-י-ו-ק אותו דבר,
• לא חוסכים במלח וסוכר, שגם הם לא חברים של בריאותנו.

החדשות הטובות:

• כן אפשר "לגייר" המון מתכונים, והם באמת טעימים. אורח שלא יודע, לא ירגיש שהמזון שלכם "מוגבל".
• חוסכים המון  כסף בסופר -קונים  אמנם רק מוצרים משובחים, הרבה פחות סוגים של אוכל, ואת מה שמותר הופכים לכל מיני דברים שונים. יוצא, שגם זורקים הרבה פחות.
• ככלל ככל שמוצר ארוז ומעובד, מחיר המזון -האמיתי- שבו מאמיר- על "חטיף גרנולה" ארוז, משלמים על סוכר ושיבולת שועל מחיר לקילו כאילו קניתם סטייק אנגוס טרי.
• אחרי שהשתלטתם על כמה טריקים, ש-ו-ם דבר במטבח לעולם לא נראה מפחיד. אני מלכת המדבר המטבח שאי אפשר לעמוד בפניה!
• אתם יודעים בוודאות שאתם עושים משהו טוב בשבילכם.

והכי הכי חשוב-

• אתם יכולים להינות מהאוכל. באמת. בלי לפחד מהתפרצויות זעם, בלי לפתוח את הכפתור של המכנס כשאף אחד לא מסתכל בגלל הנפיחות הפתאומית.  הילד לא יתחיל להשתולל ותוכלו להתרווח ולאכול בשקט. 

כמה החלפות פשוטות, והמתכון "הסודי" של השפים הצרפתיים לפני שהמציאו את אבקת מרק העוף (יקולל!).

אגב, לא להיסחף אחרי כל האבקות ה"אורגניות" וה"בריאות". בפוסט אחר אסביר איך כולן בעצם גורמות לייצור מוגבר של חומצה גלוטמית חופשית בגוף, ולתופעות קשות.

גבירותיי ורבותיי, הMIREPOIX: (מירפאוה)

קודם כל זה מתכון "מחוייך". המקור קורא לבצל לבן ולא לוף. מה לעשות, שדווקא בלוף ובצל ירוק אין סאליצילאטים. לכן התמונה כאן לא כל כך מייצגת.

 www.cbc.caמקור-

 

האמת? אני לא קוצצת כזה יפה, אלא זורקת את כל הירקות לתוך מעבד המזון.... ולכן אצלי זה נראה יותר ככה:


נקדים ונאמר- זה מתכון בסיס. שווה להכין אותו בכמות יחסית גדולה ולהקפיא קוביות בתבניות המחולקות של הקרחונים. אבל אם חשקה נפשכם בכמות קטנה-
שתי מנות של לוף/בצל ירות
מנה אחת של סלרי (אני אוהבת את העלים הירוקים וקצת שורש סלרי, אך גם מקלות הסלרי עובדות, אם כי פחות ריחניות כאן)
מנה של גזר. עם הגזר אפשר לשחק בין 1/2 מנה (כי בכל זאת, סאליצילאטים), למנה וחצי. אם פחות ממנה יותר נעים להוסיף על כל "כוס" של מנה כפית סוכר או סירופ מוזהב.

אז מה צריכים ?

2 לופים גדולים או כ12 בצלים ירוקים (כ3 כוסות קצוץ)
זר סלרי יפה, או שורש סלרי מקולף וחצי מהעלים שלו  (כ1.5 כוס קצוץ)
בין 3/4 כוס ל2 כוסות גזר קצוץ (אם פחות מכוס, על להוסיף סוכר או סירופ מוזהב).
שמן קנולה
מלח
** המרכיב הסודי שלא חלק מהמירפואה המקורי- 2 שיני שום או קמצוץ זעפרן)

אז מה עושים ?

מטגנים את הכל עד שממש ממש בא לכם לאכול את זה. התערובית מצטמקת, נהיית שקופה למחצה (חלקי הלוף הלבנים) ובוהקת מהשמן מכל צדדי הירקות, אם הוספתם סוכר הוא מתחיל להתקרמל, אם יש מספיק גזר הסוכר שלהם מתחיל להתקרמל. כל פעם שהשמן מתייבש מוסיפים כ2 כפות מים לתערובת (למי שבכל זאת חוסך קלוריות, אחרת תרוצו עם השמן)... לבסוף מוסיפים כ2 כפיות מלח וקמצוץ הזעפרן מושרה במים, נותנים עוד 2 דקות בסיר, טועמים ומוסיפים אם צריך מלח.

משתמשים כבסיס לציר ירקות (רק להוסיף מים), או כקוביות תיבול מוכנות. לפעמים לחלק אני מוסיפה גם שום קצוץ, ואז זה ממש הופך לקוביית "קנור" מוכנה.

כ1/2 כוס מהתערובת במי בישול של הקינואה יניבו מנה טעימה, מחייכת ופשוטה להכנה. משדרגים אותה בקצת סירופ מוזהב או רוטב סמויה, ותמיד אפשר לפזר מעל קשיו מתוק חמוץ...

בתיאבון.