הצגה כללית של השיטה

שלום,

כתבה קצת ארוכה, אך חשובה למי שסובל.

המטרה של הבלוג הזה, היא להגיע לילד הבא שצריך את שיטת החיוכים, לפני שההערכה העצמית שלו תספוג עוד מכה, שיקבל הבחנה של "מחלה" מאיש מקצוע שלא שמע על רגישויות מזון, שהוא יתחיל עם תרופות שאולי הוא לא צריך,

כימיקלים במזון – מה הם עושים לנו, מה אנחנו יכולים לעשות.

1.      מבוא כללי- מה משפיע עלינו, ולמה?

"כימיקלים נמצאים בכל מקום בטבע, לרבות במזון שלנו. חלקם מועילים; לדוגמא, אנחנו צריכים ויטמינים לבריאות טובה, וחומרי הטעם והריח הטבעיים הופכים את פעולת האכילה לכל כך מהנה. מצד השני, צמחים רבים מכילים חומרים שהם רעילים לבני אדם, וכמובן שאנחנו נמנעים מטיפוח אלה כמזון. המזונות העיקריים שאנו אוכלים היום נבחרו על ידי ניסוי וטעייה במשך אלפי שנים, גם בגלל הערך התזונתי שלהם וגם בגלל שרוב האנשים יכולים לאכול מהם בלי לקבל בחילה או לסבול מתוצאות לוואי קשות." (מתוך אתר הRoyal Prince Alfred Hospital שבאוסטרליה. http://www.slhd.nsw.gov.au/RPA/Allergy/default.html)

כולנו נולדים מאוד רגישים לכל החומרים האלו, אבל גם אצל תינוקות הסיבולת שונה מאחד לשני. תינוקות רגישים מגיבים לכימיקאלים שעוברים בחלב האם.

 אם הכל בסדר, חילוף החומרים, מערכות העיכול והעצבים שלנו יתפתחו בצורה תקינה וחזקה שתאפשר לנו להתמודד עם כמויות סבירות של כימיקאלים במזון ובסביבה, אפילו בסביבה עתירת הכימיקאלים של המאה ה21. לא היה בהיסטוריה של העולם מצב שהגוף חשוף לכל כך הרבה חומרים שונים ומלאכותיים. מצד אחד המצב טוב, ומעולם לא האריכו חיים כמו היום. מצד שני, פיצוץ המחלות האוטוטימוניות והאלרגיות בגיל צעיר אומר דרשני. כפי שלפני 100 שנה צרכו בחדוות החדשנות חומרים "מודרניים" רבים שהיום אסורים בגלל שהם הורגים אותנו... טבק ואסבסט, או צבעי מאכל על בסיס נפט (כמעט לא) מעובד הם דוגמאות טובים, השינוי הדרמאטי בין החיטה של 1950 והחיטה של היום היא גם עניין למחקר.  בקיצור, כל מי שמתמודד עם ADHD, אסתמה, ועוד שלל סימפטומים... שווה לו לבדוק את רגישותו למזון/ריחות בסביבתו לפני שהוא רץ לקחת עוד תרופות עשירות בצבעי מאכל וחומרים משמרים, מעבר לכימיקאלים החריפים (והמועילים מאוד בהרבה מקרים).

פעם היה יותר פשוט ? le dejeuner des canotiers, Renoir

כולנו, או כמעט כולנו,  נולדים עם פוטנציאל להתמודד עם כימיקאלים "סבירים"...אבל יש ילדים שאצלם חסינות זו מתפתחת יותר מאוחר, וחשיפה מוגזמת (עבורם) לכימיקאלים בגיל קטן גורמת לשלל צרות . אצל ילדים אלו הרגישות בדרך נעלמת עם הזמן. אצל אחרים... פחות.

העניין כנראה שילוב של תורשה וגורמים סביבתיים - שינוי פתאומי של דיאטה, תגובת למזון או תרופה חדשים או חריפים במיוחד, זיהום ויראלי (לדוגמא, דלקת קיבה ומעיים, מחלת נשיקה) – יכולים לגרום לרגישות מזון יכולה להופיע בכל גיל, ולפעמים לצמיתות.

כפי שאנחנו יודעים "אינסטינקטיבית" לא לתת לתינוקות או לקשישים  מזונות עתירי כימיקלים מלאכותיים, או חריפים, כך גם בוגרים לא תמיד סובלים מזון עשיר, פיקנטי ומתובל , אפילו אם הוא בדרך כלל אינו גורם להשפעות שליליות לאותו אדם. לאור פיצוץ הרגישויות למזון והאלרגיות בעשרות השנים האחרונות, יש עניין רב לכל אחד מאתנו לבדוק את עצמו מדי פעם, אולי בעצם המזון הרגיל שלו "לא עושה לו/לה טוב" יותר.  מדהים איך מרגישים אחרי "חודש ניקוי" כזה, אפילו שלרוב רובנו לא שמים לב ש"משהו לא בסדר".

חשוב להבין, כי הכימיקלים הטבעיים במזונות בריאים רבים יכולים לגרום בעיות באותה מידה לאנשים רגישים כמו אלה 'המלאכותיים' המשמשים כתוספי מזון.

 תגובות אי סבילות למזון או לכימיקאלים אחרים:

תסמיני הרגישות למזון משתנים מאדם לאדם. הנפוצים ביותר הם כאבי ראש, בעיות בסינוסים, כיבים בפה, בחילות, כאבי בטן וגירוי מעי. יש אנשים שמרגישים "מעורפלים", או כאבים דמויי שפעת, בעיות במערכת השתן והמעיים, הפרעות התנהגות (היפראקטיביות, תוקפנות, נהיגה פרועה) .

בעיקר אצל ילדים, יכולים להופיע עצבנות וחוסר מנוחה, החמרות של בעיות התנהגות בבעלי הפרעות במערכת עצבים כגון ADHD (הפרעת קשב וריכוז). 

גם אצל תינוקות יונקים יכולים להופיע סימפוטמים אי-סבילות למזון בשל כימיקלים מהתזונה של האם בחלב אם, וגורמים להתנהגות עצבנית, כאבי בטן, רפלוקס, התקפי בכי ללא סיבה נראית לעין, יציאות רכות/שלשולים/עצירות, אקזמה, אסתמה של העור, תפרחת חיתולים...

2.      אז מה משפיע עלינו?

לדעתי (על סמך המון המון קריאה ולימוד, והסתכלות במאות מקרים) הלא מקצועית, הרגישות לכימיקלים טבעיים נולדה בעיקר בגלל שלושה גורמים, שהם למעשה אחד: הצפת גופנו על ידי כמות כימיקלים הרבה הרבה יותר גדולה ממה שהורגלנו גנטית עד לפני חמישים או מאה שנה.  אנחנו בהתקף.  הגורמים?

lindasepp.wordpress.com

2.1  זיהום אוויר: חשיפת גופנו לזיהום אוויר שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה של האנושות, ברמה שבאזורים מסויימים כבר נולדים ילדים עם מוטציות.  אני לא מדברת רק על מכוניות ותעשייה, שהם משמעותיים, אבל על כל ה"ריחות הטובים" המלאכותיים והמזיקים כגון "מטהרי" (מזהמי) אוויר בכל מיני ניחוחות משונים, בשמי אווירה במלונות היוקרה וחנויות הקניון, בישום חזק באבקות ומרככי כביסה, דאודורנטים בעלי ריח חריף...אפילו הצעצועים מבושמים! ושלא נדבר על "הריח הטוב" של הקרואסן הנאפה מול המאפייה, או של העור בחנות הנעליים.  סביר מאוד שניחוחות אלו נקנו בכסף בבקבוקים קטנים, ומפוזרים באופן מבוקר על מנת לפתות את הקונים.

בשנים האחרונות המודעות ל"מזהמי הבושם" עולה בהתמדה. כך למשל, מי שמבקר ביחידת האלרגיות באותו הRoyal Prince Alfred Hospital שבאוסטרליה מתבקש (באדום באתר שלהם):

"נא להימנע מבושם, אפטר שייב, מי בושם או דאודורנט מבושם ביום ביקורכם, היות ואלו יכולים להשפיע לרעה על הפציאנטים הרגישים."

עשרות בתי ספר ומוסדות ממשל בארה''ב התקינו "מדיניות ללא ריח", ראו למשל את מדיניות המרכז לגהות בעבודה הקנדי: https://www.ccohs.ca/oshanswers/hsprograms/scent_free.html,

 או פשוט תקישו " fragrance free policy" בגוגל...

2.2.   חשיפה דרך העור: שמפו, קרם פנים, קרם שיזוף (הרבה מהם), משחת שיניים בצבעים זוהרים ונצנצים וטעם מנתה חריף כזה ששום צמח לא יגיע אליו... 60% ממה שאנו מורחים על העור נספג לתוך הגוף. אם לוקחים את הפרבנים, SLS, חומרים משמרים בכמויות מטורפות בכל קרם פנים, "בישום עדין" , וצבעי נפט בהם מתהדרים הקרמים האלו.  לדעתי לא פלא שנשים יותר סובלות מגברים מרגישויות יתר. אבל כאמור, זו רק דעתי.

גם כאן יש כיום מספר חברות שמפרסמות מוצרי קוסמטיקה ללא סליצילאטים, פרבנים וכו... עוד לא מצאתי את המוצר המושלם עבורנו, בעיקר כי אני לעצמי פחות מקפידה, ולילדים מכינה לבד משחת שיניים ו"קרם פנים" על בסיס חומרים טבעיים בבית, שאשתף כאן מתישהו.  אבל אשמח מאוד לקבל המלצות על מוצרים שאהבתם.

http://www.healthy-holistic-living.com/

thehistoricfoodie.wordpress.com

2.3 אוכל.  זה הגורם החזק ביותר, והמסובך ביותר.  

או, האוכל.  לא רק שמוסיפים לנו כמויות בלתי סבירות של תוצרי נפט שונים באוכל (צבעי מאכל, משמרים וכו), גם חומרי הטעם והריח, "הטבעיים" והמלאכותיים גם יחד, גורמים לנו המון נזק, מהסיבה שמדובר בחומרים שמגרים תאי מוח, ושהמזון המוכן המתועש מכיל מהם פי 20 בממוצע מאשר המזון הטבעי.  רובנו פשוט לא בנויים להתמודד עם כמויות אלו.  מחקר הראה שהאדם ה"סביר", אפילו זה שאוכל "בריא" פוגש מדי יום בין 19 (לאנשים עם אוכל "בריא") ל30 חומרים כימיים מלאכותיים במזון שלו. כל יום.  בנוסף, הפירות והירקות המודרניים, במיוחד אלו הGMO (מהונדסים גנטית) מכילים כמות הרבה יותר גדולה של סליצילאטים – כי הם שומרים על הפרי/ירק מהתקפות חיצוניות- אמינים וגלוטמטים מאותם פירות וירקות בגרסתם המסורתית.  זכרו, סליצילאטים הם מערכת החיסון וההגנה של הצמח.  

אני לא חושבת שאפשר לחזור לאוכל של המאה ה19 (למרות שיותר ויותר אנשים מקפידים על כך בעולם, וגם בארץ), ואני גם לא כל כך רוצה את זה. אבל המינימום זה להיות מודע למצב, ולאמוד נכון את השפעותיו על גופנו.  אחרת, אין להתפלא מעלייה של מאות אחוזים של מחלות אוטואימוניות (הזבל הזה מתי שהגוף תוקף את עצמו), סרטן (שזה גם סוג של תגובת יתר של הגוף, שגורם לגידול פראי של תאים מסויימים) ואלרגיות שונות ימשיך להופיע כסוג של גזירה משמיים.   לי דווקא עושה שכל שגוף שסבל התקפות חוזרות ונישנות במשך שנים (והתמודד אתם בעזרת תרופות, שזה עוד יותר מאסה של כימיקאלים) יפתח תסמונות מנת יתר.  יש לברך על מצב הרפואה היום. פשוט צריך להשתדל מאוד להזדקק לה כמה שפחות, כי תופעות הלוואי גם עולות יחד עם הכוח של התופעה העיקרית/הריפוי.

2.3.1.      תוספי המזון התעשייתיים- השר''ץ. (משמרים, מריירים, צבעים):

חומרי השר''ץ (חומרים משמרים, צבעי מאכל מלאכותיים ואנאטו, ומשפרי טעם וריח) הם הגורמים לרוב הבעיות.  רשימת החומרים שזוהו באופן מדעי כבעייתיים נמצאת בכמה מקומות באתר הזה, ופשוט תימנעו.  פשוט.

חומרים אלו מזיקים לבריאותנו אפילו אם הם לא גורמים לתגובה מיידית. טוב... זה לא לגמרי נכון. עליתי בכלל על שיטת החיוכים לאחר ששמתי לב לתוצאות הקשות של פסט פוד על הבן הקטן שלי, במיוחד MSG וצבעי מאכל אדום וצהוב, ולאחרונה נמצא שהם אפילו מעודדים התפרצויות של מחלות אוטואימוניות.

2.3.2.      החומרים הטבעיים במזון שגורמים לבעיות: סליצילאטים, אמינים, גלוטמטים

מקור:wellnessmama.com

במקרים מסויימים חשיפה מוגזמת (כל אחד לפי רף הרגישות שלו) לחומרים טבעיים יכולה לגרום לתגובות מאוד חריפות (לכל מי שמתרעם לטובת ה"אוכל הטבעי- כל פטריות ההזיה והרעלים שהרגו בהם מלכים בימי הביניים גם היות טבעיים, אורגניים, וללא GMO). 

היום, כשאפילו מה שצומח על העץ כנראה פותח במעבדות בכמה מקומות שונים בעולם, ניזון על ידי תערובות "מדעיות" ורוסס ממיטב ארסנל הביו-כימאים, על אחת כמה וכמה.

המזונות שלנו שונים מאוד ביניהם בהרכבם הכימי. מתוך החומרים הטבעיים שעלולים לגרום לתגובה אצל אנשים רגישים – שלושה סוגים הם האשמים העיקריים: סליצילטים, אמינים וגלוטמטים –

כימיקלים אלו  נמצאים בסוגי מזון רבים ושונים, ולכן הם אלו הנצרכים בכמות הגדולה ביוטתר בתזונה היומית.

בגדול:

סליצילאטים נמצאים בכמויות גדולות בירקות ופירות ואגוזים
סיווג המזון לפי תכולת הסליצילאטים שלו נמצא למשל כאן


אמינים נמצאים בעיקר בבשר מיושן, דגים לאחר כמה ימים, גבינות קשות, חומץ וירקות מוחמצים, ועוד
סיווג המזון לפי תכולת האמינים שלו נמצא למשל כאן


גלוטמטים הם אותו חומר שמזיק במונוסודיום גלוטמט.  זה חומר טוב וחיוני לגוף... בכמויות מסויימות  כשעוברים אותן הוא יכול לגרום לתופעות קשות עד מסכנות חיים. הוא נמצא  ברמות גבוהות באבוקדו, גבינות חזקות (פרמזן, קממבר, בר ו גבינה), רוטב סויה, רוטב ברביקיו, רוטב שעועית שחור, רוטב עגבניות, מיסו, חלבון סויה,TVP, HVP, תמציות שמרים, דפי סושי וכל דבר הכולל אצות, שמרי בירה, פטריות, שזיפים, קוקוס תירס, ותרד . קשה למצוא רשימה מסודרת של מזונות טבעיים, אך בגדול ככל הלמזון טעם "חזק" ו"אוממי" כך הוא עשיר בגלוטמטים טבעיים.

מה המוצרים הבטוחים?

רשימת הקניות  מפרטת את כל מוצרי המזון שהם נמוכים בכל החומרים הבעייתיים, ושאפשר לאכול ללא חשש.

כל המזונות מחולקים לשלוש קטגוריות: נמוך, בינוני וגבוה בהתאם לכמות הכימיקאלים שהם מכילים.



הפטנט הוא להוריד את המזונות, המכילים את החומרים שגורמים לנו לתגובה.  הצורה הכי בטוחה לעשות זאת הינה דרך "חודש הניקוי":

הכל מוסבר מצויין בספרון הפשוט של בית החולים האוסטראלי שמתמחה ברגישויות מזון:

6.      התמודדות עם רגישות למזון

1.  קודם כל צריך לדעת:

האבחון האמין היחיד, לצערנו, הוא "חודש הניקוי" בו מוציאים מהתזונה את כל האשמים האפשריים (חלק מחמירים אפילו ונמנעים גם מסויה, גלוטן ודברי חלב בתקופה הזו. אנחנו לא עשינו זאת, ונאלצנו להוריד את החלב ולחזור על חלק מהניסויים בשלב מאוחר יותר).

חודש הניקוי (שהרבה פעמים נמשך כשישה שבועות) הוא תהליך לא תמיד פשוט, ומטלטל.  לנו היה מאוד קל, למרות שבכיתי כמעט כל יום מהתסכול של לא לתת לילדים שלי מזונות אהובים ובריאים כביכול, ומהגעגוע לארון התבלינים המפואר שהיה לי. אז למה היה קל?

כי כבר אחרי שבועיים הילדים קמו בבוקר בלי כאב ראש ובלי התפרצויות זעם, כי הציונים בבית הספר נסקו, כי פתאום כל מיני פעילויות שפחדנו מהן (יציאה בטבע, שיעורי בית) הפכו נינוחות ו"רגילות". הכל יחסי. היום על התנהגות כמו של שבוע 3 אני מטילה עונשים קשים.  אבל חזרנו כל כך מרחוק עם הילד, שהשיפור היחסי והמהיר מילא אותנו כוחות תוך כדי. יש לי בתכנון בערך 20 טיוטות של "הכנה לחודש הניקוי" ואשתדל להגיע לפרסום פוסט מייד אחרי הסימפטומים. בגדול, קונים (ואוכלים) רק מה שיש בדף "רשימת הקניות" (לא בנטוי), ומבשלים ללא תבילינים, ללא בישול ארוך, ללא השחמה כמעט. יש כבר המון מתכונים בבלוג למי שרוצה לתרגל (מומלץ).

יש מצב ל"קריז" בשבוע הראשון או השני, (עם התלקחות זמנית של סימפטומים לכמה ימים), אבל צריך להיות מודע לזה ולא לוותר מוקדם מדי.

2.      החזרת המזונות- ה"אתגרים":

ברגע שהסימפטומים התיישבו מרגישים יותר טוב לפחות 7 ימים ברציפות, אתם מוכנים להתחיל "אתגרים" כדי לגלות אילו כימיקלים בתגובות גורם הדיאטה שלך. גם על זה תבוא הרחבה, בגדול מחזירים סוג אחד של מזון באופן מבוקר ובכמויות הולכות וגדלות לכמה ימים, ומחכים לסימפטומים שלא יחזרו.  אם חוזרים הסימפטומים, גם אנחנו חוזרים לשלב הקודם של השיטה, מורידים את המזון הבעייתי עד לשבע ימי שקט. השלב הזה הוא הקשה ביותר, ואצלנו עוד לא הסתיים, גם כי הסיבולת של כל אחד משתנה עם מזג האוויר, הסטרס, וכיו''ב.

3.      חיים עם זה:

לאחר שיודעים פחות או יותר מה הסיבולת של כל אחד לכל אחד מהמזונות הבעייתיים, מתאימים את התפריטים.

אל תתייאש –אפילו אם אתם רגישים מאוד, אפשר לאכול טוב, מגוון וטעים.  לאכול במסעדה זה קצת יותר אתגר אך אפשרי לחלוטין, להתארח בבית מלון דורש תאום מראש עם המטבח.  מניסיון הרבה שפים (הטובים) לוקחים את זה כאתגר קולינרי, ומביאים לשולחנכם מעדנים ממש, תוך התעניינות בשיטה. כך אתם גם יכולים לזכות אנשים אחרים, ואולי למנוע תאונת דרכים או התפרצות עצבים של מישהו אחר...

אי סיבולת למזון לא תמיד נשארת לכל החיים. אפשר בהחלט להגדיל את רמת הסיבולת על ידי הגדלת הכמות והמגוון של מזונות 'נמוכים'  בכימיקאלים למזונות 'מתונים' ובהדרגה במשך מספר שבועות או חודשים, וסופו של דבר לחזור לתזונה הרבה יותר מגוונת. לג'נק פוד אני ממליצה לא לחזור .

מכל מקום, אתם תהיו בשליטה- אם הסימפומים קשים לכם מדי תמיד אפשר לשלוט בהם דרך האוכל, ואם קוביית השוקולד או סוף השבוע של בשרים על האש גוברים בעיניכם, תדעו למה לצפות, וכמה זמן להקצות לחזרה לשגרה. מכל מקום החיים יהיו יפים יותר, בריאים יותר, וטעימים לא פחות.

עד כאן להגיגיי הפעם.   כל מי שרוצה להרחיב מוזמן לשוטט בבלוג, ולבקר באתרים של www.fedup.com.au  ובאתר של בית החולים (שמטפלת גם ברגישויות מזון) ה  Royal Prince Alfred Hospital שבאוסטרליה.

http://www.slhd.nsw.gov.au/RPA/Allergy/default.html

(יבורכו לעולמי עד, הם שינו לנו את החיים).

בריאות שלמה ואוכל טעים ומתאים לכולנו!

אולי יעניין אתכם גם:
למה הילד לפעמים מתנהג כאילו הוא שונא אותי (ואת עצמו?)

כמה סרטים וחשבון פשוט: כן אפשר לשפר?

להוריד רק את השר''ץ או ללכת על כל הקופה?